הקפנו את הבסיס בלילה חשוך וקר
כל השקט שבי נגמר וחיפשתי מילים לצעקה
הקפנו את הבסיס עשרות פעמים
הפסקתי לספור בסיבוב ה - 12
שני חיילים במדים מדברים על חתולים
הכבדות נשפה בעורפי, וחיפשתי תקווה לתת
הכל מת.

וסיפרת לי על שבליבך, וביקשת לשמוע על עבר שנגמר
ורציתי לומר הכל ואמרתי כלום.
חתול בודד עבר, נראה כי גם הוא איבד דרכו,
גם לו לא יכולתי לעזור.

שני חיילים עברו, הביטו בנו וחייכו
הם בטח חשבו שאנחנו מדברים על סרטים או על החיים
ואני הבטתי בהם וקצת קינאתי בחיילת שחייכה ובקלילות ששידרה,
היא בטח סיפרה לו על  סרטים או על החיים.

ושאלת אותי שאלות קשות
והותרת אותי אובדת עצות
ורציתי אמונה לתת
הכל מת.

ורציתי שנשב, רציתי להביט בעיניך,
ולא הסכמת ולא התווכחתי
והמשכנו ללכת, אותם נופים
הקור בועט בי בחוץ ובפנים.
וכשהתיישבת, נענתי בכניעה
הבטתי בנחישות המלאה בעייפות
בהיגיון המובל אחרי הרגש
ורציתי תשובה לתת
הכל מת.

והבטן השמיעה קולות מצחיקים
"הבטן שלי משמיעה קולות מוזרים", אמרת את הברור מאליו
והמשכת לדבר ואני נדדתי במחשבות
רק שלא יהיו לי קמטים.

חתול בודד מקלט מבקש
כבר שעות נודד ומענה מבקש
לא יודע אם להמשיך ולחפש
או לוותר
וגם לו לא יכולתי לעזור.

וביקשתי תשובה לתת
הכל מת.