בהתחלה
היתה חלה.
היא נחה לה
בנחלה
הידועה כ"עין חלה".
אז בא חתול ואכלה -
ואין חלה
בעין חלה.

חתול שבע
ככה נח:
שוכב בצל ונאנח.
"מיאו-אוך" ו"מיאו-אך"...
שמע הכלב ונבח.
זינק ואת עורפו נשך.
חתול, חתול
שמך ימך.

כלב ציד משובח
לא זוכר את מי נשך
ראש במעשיו מקל
לצדדים לא מסתכל.
פתע, חבטת מקל
על הראש ועל האף
על גבו ואחוריו.
כלב, מי תנשוך עכשיו?

המקל של יום הדין
מעוטר גילוף עדין:
שדונים ולהבות,
קלשונים ולבבות.
מה חבל שהוא הונח
על עתון קרוב לאח.
גץ אחד החוצה עף
ואת המקל שרף.

אש אוכלת את הבית
להבה עד השמים
ועשן בעננים
מבקר את השכנים
והאש בו מתהדרת
מתיהרת ואומרת
אם הרוח לי עוזרת
את העיר אני גומרת.
אז הרוח בתורה מביאה בסערה
גשם זלעפות עיקש
מכבה הוא את האש.
לא מיד האש מובסת.
היא כוססת ותוססת.
על הרוח היא כועסת.
עוד טיפה היא מפרכסת
מהססת וגוססת
ומובסת.

באמצע הרחוב עומדים להם מים
עם טעם עשן וקמצוץ נבלות.
וילדי הרחוב עם אור בעיניים
ששים ורוצים בתוכם לבלות.
    - אבל -
שור שברח מבית מטבחיים
שתה את המים עד כלות.

למה השור שתה את המים?
כי הוא צמא.
אם הוא שתה כל כך הרבה מים -
למה "צמא"?
כי טובים המים מן הדם
והשוחט קרב.

השוחט יוצא לעבודה בשבע
וחוזר לביתו בשש,
רואה טלוויזיה - ערוץ חמש
וחולם על 4X4 .
יש לו ילדות שלוש
מהן הוא אוהב שתיים
ואין לו אפילו סיבה אחת
לחשוב שימות מחרתיים.

האל שלנו מלא רחמים
ולמלאך המוות לא נשאר.
עושה המלאך לילות כימים
מפריד בין הנפש ובין הבשר.

סוף הסיפור ביום כיפור
קול אלוהים נשמע ברור:
לא תהיה למוות ממשלה.
רק תרשו לי הערה בענין העלילה
רבים לא היו מגיעים אל קיצם
אילו היה החתול צם.

אפילוג
מעשה בבן עזים
קנו אותו בשני זוזים
רק הגיע לביתו
וחתול אכל אותו
חד - גדיא
חד - גדיא

התחלה חדשה

בהתחלה בהתחלה
ראה הגדי בחלחלה
איך ידיים מחליפות
שני זוזים בחבל.

ואז: היד עם החבל התחילה לזוז
והגדי הלך אחריה.
כי אם יש לך חבל על הצואר
אתה לא מתווכח.

כל הלילה הילכה האימה.
אבל החומה היתה שלמה
והשער נעול.
בבוקר נמצא הגדי אכול
ולא נמצא החתול.

חלחלה