כשנאזר בי האומץ להישיר מבט
לעיני היקום הניצב למולי,
התהוותה בי פתאום הכרה עמומה,
שברחבי האינסוף יש גם כוכב שלי.
בסלעיו חקוקים רצונותי כאמת,
וחולות נודדים את פחדי מכסים,
ואל הצוקים הנישאים לחופיו,
מתנפצים גלי יאושי לרסיסים.
ובאחד ההיכלות הפזורים בו לרוב
מצויה תמונתך, רשומים תולדותיך.
כך שאם נפגש באחד הימים,
אהגה את שמך ואכיר את פניך.
וכל המילים שחלמתי לך
כתובות בו סדורות במשפטים.
אך תמות תקוותי, אם אראה את אורו,
כי מפה רואים רק כוכבים מתים.

כשאנו מביטים אל תוך השמיים, אנחנו מביטים למעשה אל תמונת
היקום, כפי שהייתה עוד בטרם הייתה האנושות ולו רעיון משורבט על
פיסת נייר בבית היוצר של כל הדברים. כך קורה שבתמונתנו משובצים
גם סימני החיים של כוכבים מתים.