הלכתי בשטחים של אש
ואת התמימות שלי
שרפתי
הלכתי על אדמות של אשליות
והתבגרתי
שיחקתי במשחקים של תקוות
והפסדתי
ניסיתי לשמור על החיוך
אך גם אותו איבדתי
טיפסתי על הרי השמחה
אך התדרדרתי
ונפלתי לתהום הדכאון
ניסיתי להיאחז בחבלי האהבה
אך אלו נקרעו,
משאירים אותי לבדי
למטה, בתהום.

עיניי היו סגורות
גופי לא רצה להתעורר
חיכיתי שהכל ייגמר
אך לפתע  נגיעה
מישהו ליטף את ראשי
ליטף בחום, באהבה
פתחתי את עיניי בפחד
וראיתי שאני אינני לבד
הנה אתם
וכ"כ הרבה זמן חיפשתי אותכם
כנראה שגם לכם לא היה קל
כנראה שגם אתם נפלתם
ואולי כאן תמיד נהיה
הילדות היא שם למעלה
אך בבגרות בתהום תמיד נחיה
כי את התמימות הנפלאה איבדנו
ומהי טיפה אחרונה של תקווה למדנו
ואת הכח שבשתיקה מצאנו
אז כנראה שהתהום הוא חיינו
הוא לא כזה גרוע
נחמד פה לפעמים
ואחרי הכל יש
תהומות יותר עמוקים
אז טוב לי פה בינתיים
וליבי לאט לאט מתעורר
מתרדמת הרגשות
שפקדה אותו
ואני כן מודה
שנפלתי לפה.