[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליה ברגר
/
אנשים גדולים

שכבתי שם כל כך הרבה זמן.
כל כך עמוק.
קבורה מתחת למטרים כבדים של אדמה.

"אני חייה, אני עדיין חייה!" כל כך ניסיתי לצעוק. אבל הם לא
שמעו.  
אנשים גדולים, עומדים מול בור עמוק. חופרים קבר למישהו חיי.
הם הרגו אותי בעצמם.
מילים מטופשות. חסרות תועלת. כלום לא עזר.
אני מתה. הייתי מתה מזמן.
זה הכל ברא שלהם.

"הזיכרון האחרון שלך..."
ישבנו על הכביש. לא ראינו אותו. אני לא ראיתי אותו. אבל הוא
בא. הוא כנראה היה שם הרבה זמן. כנראה כולנו היינו מסוממים
מתמיד. פשוט לא ראינו שהוא בא.
הוא פגע בי. נכנס ישר לתוך הלב.
והם רק שמחו.
"הנה עוד אחת הלכה", הם אמרו.
אנשים גדולים. מנהלים עולם שלם. מנהלים אותי.
הם הרגו אותי. הם כל כך רצו.
הם כמעט שכחו לשים לב! אולי אני בעצם חייה! אולי שרדתי את הכל
ואני עוד מסוגלת לפקוח עיניים, לראות.
הם הרגו אותי. הם תכננו את זה מזמן.
עכשיו אני כמעט מתה.
האוויר יעלם עוד מעט, ואני אשקע לעולם.
האדמה תרמוס אותי מתחתיה ואני אמות.
כמו שהם רצו. כמו שהם קיוו.
אנשים גדולים.
לא מספיק גאים בבת הקטנה שלהם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה ימינו
ספורים ולא,
נגיד,
מאוייתים?




וודי אלן


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/5/06 22:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליה ברגר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה