שנים חלפו
ואתה נעלמת
ופרחת לך
למקום האפל
שם אדם שומר ישמור עליך
ועליי???
מי ישמור?
הן הלכת...
ולא תשוב עוד!
לא תשוב לחבקני
לא תשוב לשאתני
ואני?
כבר שתים-עשרה שנים בלעדייך
ונדמה כאילו היום הלכת
ואני כילדה קטנה צמאה לאהבה
זועקת שמישהו יואהבני
יחבק כמו שצריך
ובסוף בסוף אני נותרת לבדי
מביטה בקער האבן שעוטפת אותך
ואין מי שיחבק
ואין מי שילטף
ורק תמונתך נותרה
זיכרון עמום...
הזיכרון המאושר בחיי | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.