הינכם חושבים שמכירים אותי,
אך לא!
ראות ליבכם מעורפלת.
הרי אני אדם, המתחפש כל יום  לאחר,
אלפי זהויות פרי דמיוני מונחות על שידת חדרי.
הינכם בוטחים בי, לעולם אינכם תוהים על קנקני,
טעות נפוצה עלתה בידיכם.
תתהו רבותיי, עצה לי אליכם, תתהו!

יבוא יום ואניף את חרבי להביאכם אל מרומי השאול.
יום יבוא ונישמתכם תזעק בשבי את שמי.
נחמה פורתא לכם שיום זה רחוק,
אך מבטיח אני כאשר יגיע,
לא נחמה ולא הצלה ולא גאולה בליבכם.
תחינה היא!

רוח אלוהים, נסוגה ממפתן דלתי, אפילו היא לא נחושה להיכנס.
היו ימים שהאור היה מסנוורני,
אך כעת החושך מציף את ליבי.
לא רוע,לא מרות,לא אכזבה מוליכים אותי שולל.
את הכוח אני רוצה, אני צריך ואני מחפש.
הוא יביאני למקום מבטחים.

מקום ללא בורות כשלכם, מקום ללא אשליות נבובות.
היש מתהלכים עירומים, ללא מרמה וללא מסיכות.
מקום שבו אוויר נקי מרומם ריאה ועוד ריאה,
יש מקום כזה אי שם, ואליו אני שואף בכל דמיי.
אך אתם יקיריי, רגליכם לא תדרוך שם,
פניכם לא ייראו שם, הינכם שואלים הכיצד?
תשאלו רבותיי, אך ככל שתשאלו לא תימצא תשובה.
מקום זה הינו נכון לאנשים כמותי, אנשים נבחרים, אנשים שאין פחד
מובילם אלא הגדולה.

ועל כך אודה לכם בקידה.

תודה...