מוקדש לדני

את מיכל אף פעם לא אהבתי פשוט הייתי רגיל אליה זה הכל, ולכן
כשהיא אמרה לי שזה נגמר ושהיא רוצה אחר לא התרגשתי במיוחד.
שנייה אחרי שהיא הלכה כבר שלפתי מהראש תוכנית פצצתית בשתי
שניות איך להפוך את מיכל ללא יותר מזיכרון רחוק. אולי לא
אהבתי אותה במיוחד אבל בכל זאת הייתי המון זמן איתה. ובסך הכל
אני בחור רגיש ככה שקשה לי סתם לקפץ מאחת לשנייה. היה צורך
ממשי בתוכנית הבראה:
"התוכנית הגדולה"- להסתגר בבית ולהסתגף מכל המין האנושי במשך
שבעה ימים.
"האמצעים"- הרבה וודקה, מיץ אשכוליות, בירות, פקט מלברו, 500
ג' גראס, שתי ספרים שמזמן רציתי לקרוא , בטריות לשלט ופינקתי
את עצמי באוסף חדש דנדש של ג'ז.

שלושת הימים הראשונים טסו ממש כמו "לאסי" לירח, אלו היו בין
הימים הטובים בחיי. במשך שלושה ימים לא עשיתי כלום! . שתיתי
בירה, הקשבתי לג'ז, שמתי רגליים על השולחן, גרבצתי מול
הטלוויזיה ועישנתי כמו קטר.ואף אחת לא צעקה עלי לנקות אחרי או
לשים את הכביסה המלוכלכת שלי בסל...!
ביום הרביעי נהייתי חסר מנוחה. נמאס עלי לשתות , לעשן, להקשיב
לג'ז אפילו לראות טלוויזיה כבר שיעמם אותי. היה לי חסר לי
לשמוע " אולי תזיז את עצמך לפה" או " נו אולי תעשה משהו גם" לא
הייתה לי הפעלה חיצונית והתחלתי לטפס על הקירות.
"מה היה חסר לי? מה לעזאזל חסר לי כל כך???" ניסיתי לעשות
ניתוח הגיוני למצב  אחרי הכל הייתי קצין בצבא לא סתם  (אומנם
קצין חימוש אבל גם זה נחשב למשהו) כביכול היה לי הכל אבל זה לא
הרגיש ככה. ניסית להבין מה כבר בן אדם צריך?!
חמצן? יש באוויר בשפע,
מים? יש ימבה בברז ,
אוכל?  מביא לי השליח של הפיצה,
שיחות? ממש לא!  היה לי דיי והותר כאלה עם מיכל (הייתי אפילו
מגדיר את השיחות שלנו כטראומה קשה).
חרמן? זהו זה! אני חרמן! התקשרתי לאחת  "הסטודנטיות" קשות היום
, לעזור לה לממן את התואר. יום ד' עבר בנעימות רבה.
ואז... שוב הגיע הבוקר. נהייתי משועמם. באופן בלתי נמנע ממש
כמו תאונה חזיתית בהילוך איטי, התחלתי לחשוב על מיכל והזמן
שלנו ביחד. האמת, זה לא היה כזה נורא. גם היה לה חיוך יפה
יחסית. והכי אהבתי אותה עצבנית, אז כשהוריד במצח היה מתנפח לה.

ואולי אהבתי אותה? הרי אני חושבת עליה כל הזמן מסיבה כלשהיא .
עד הצהריים הייתי דיי בטוח שאהבתי אותה וכשירד הערב כבר הייתי
משוכנע שאני אוהב אותה . החלטתי להתקשר אליה. תכננתי מה אני
אגיד, איך היא תגיב וראיתי את עצמי בדמיון אומר לה בפעם
הראשונה "אני אוהב אותך". האצבע שלי כבר לחצה על הספרה הראשונה
ואני הייתי כל כך מוכן לזחול חזרה אליה. לחצתי על הספרה
השנייה, אם ה"אני אוהב אותך" לא יספיק , אני אהיה מוכן להישבע
לה שאין לחיי משמעות בלעדיה. חייגתי את הספרה השלישית
"אחי , אתה עושה טעות" התעלמתי.
חייגתי את הספרה הרביעית
"אחי, אחי אתה לא צריך ת'זונה הזאת" המשכתי להתעלם.לחצתי על
ספרה חמישית
"פס סס, עזוב אותך משטויות יש לי את מה שאתה צריך באמת".
הפעם זה היה כבר קול אחר לגמרי ואני נתקפתי באמוק. הנחתי את
הטלפון
"אני לא משוגע!!" צעקתי כנראה לעצמי
"ברור שלא"   השיבו לי כמה קולות יחדיו
יכולתי להישבע שהפעם ספרתי שלושה קולות.
"אז עם מי אני מדבר?!"
"תסתובב יא מפגר, אנחנו מאחורייך" ענה לי אחד הקולות.
הסתובבתי. בוודאי הזיתי כי עמדו שם שלושה גמדים קטנים בגודל כף
יד . הייתה להם אפילו התאמה בצבעים הגמד הצהוב לבש טוגה צהובה,
הכחול מכנס כחול וחולצה משובצת כחולה והאדום היה הכי מצחיק,
היה לו סרבל אדום מלא וקשת על הראש שממנה יצאו קרניים אדומות ,
כשהוא הסתובב ראיתי שהוא אפילו הדביק לתחת שלו זנב קטן
(אדום).
" מי אתם? מה אתם? מה זה כל זה?!" באותו הרגע נשבעתי בליבי
"חסל עישונים"
"אנחנו פה לעזור" ענה אחד מהם
" מה אתם רוצים ממני?"
"לעזור לך , נו הרגע אמרנו" הם כולם שלפו בקבוקונים בצבעים
שונים עם כתוביות משתנות עליהם שזהרו.
"איך?מה? מה הולך כאן?"
"אתה יחסית איטי לפרופיל שלך "
"מאיפה אתם יודעים מה יש בפרופיל שלי ? מה? מה? מה הולך
כאן?!"
הגמד הכחול ניגש אליי ראשון.
"תירגע אחי תירגע" הוא אמר בקול שהיה באמת מרגיע והצית לעצמו
סיגריה מיניאטורית. הוא הושיט לי את הבקבוקון הכחול שלו. בחנתי
את הבקבוקון הכחול של הגמד "פחד" היה רשום על התווית .
הסתכלתי על הגמד הכחול אבל הוא נמנע מליצור קשר עין ואמר
באדישות "תסניף" .
הסנפתי. מה כבר יכולתי לעשות? ההיגיון אמר שזה בטח סתם חלק
מאיזו הזיה שנגרמה לי מהגראס ואני מסניף עכשיו אקונומיקה או
משהו בסגנון. לעזאזל! אני תמיד עושה את מה שאומרים לי.  הגמדים
נהיו מטושטשים תוך כמה שניות, הרגשתי סחרחורת ,היה נדמה לי
שאני שומע אותם צוחקים אבל לא יכולתי להשאיר את העיניים פתוחות
ונרדמתי מייד.

בבוקר כשהתעוררתי כבר לא היו גמדים וגם הצורך במיכל התנדף ועף
מהחלון כאילו לא היה מעולם. לא הפריע לי יותר להיות לבד כלל
וכלל לא! בדיוק ההפך הצלחתי לשעשע את עצמי כל היום מבלי
להשתעמם. חיכיתי ללילה. רציתי לראות מה עוד יש לגמדים להציע.
אם הם באמת יופיעו. גם לבדוק אם אני לא באמת משוגע.

הם קיימים! והם גם לא אכזבו, שני הגמדים הגיעו בחצות בדיוק אבל
הפעם בלי הגמד הכחול.
"איך אתה מרגיש ?" שאל הצהוב.
"מחוזק " עניתי .
"מצוין, מוכן להמשיך?" הוא הושיט לי את הבקבוקון הצהוב זה
שכתוב עליו "גאווה".
"תסניף". הסנפתי הפעם בלי להקדיש לזה יותר מדי מחשבה.

בבוקר התעוררתי עם הרגשה מצוינת! המון זמן כבר לא הרגשתי כל כך
טוב עם עצמי. אשכרה קמתי עם חיוך על השפתיים. מיכל לא הייתה
חסרה לי, בדיוק להפך שמחתי שהיא נעלמה מחיי. כל הבוקר התגלגלתי
מצחוק כשנזכרתי בה.
למשל השמלה הסגולה והבלתי נשכחת שהיא לבשה לטקס סיום ב"הס. היא
רצתה להיראות טוב וקנתה את השמלה באיזה 500 שקל, לא במידה שלה
בכלל ככה שכל פעם שהסתכלתי עליה לא יכולתי להפסיק לגחך. היא
נראתה כמו עינב מפוחלץ.
גם כשהיא נפלה ושברה את הרגל יומיים לפני השחרור היה דיי
משעשע, מטומטמת...

בלילה האחרון להתנזרותי חיכיתי לגמד האדום שיופיע, ואכן הוא
הופיע בחצות בדיוק. "שתה" הוא הושיט לי את בקבוקו האדום ,
הסתכלתי על התווית "שנאה" היה רשום.  שנאה זה חרא של רגש אבל
סמכתי על הגמדון אז שתיתי...

הבוקר הראשון בשארית חיי היה שונה, הוא היה צלול, מחשבותיי היו
פיקחות. שנאתי את עצמי! המציאות הכתה בי "אני לוזר!".
השתחררתי לפני שנתיים מהצבא . שנה בזבזתי ב"קופי שופס"
באמסטרדם , אני עדיין מדבר בסלנג צבאי ועובד בעבודות מזדמנות
מחורבנות. אפילו מיכל שהייתי אתה רק כי לא הצלחתי להשיג משהו
טוב יותר זרקה אותי! מיכל בתחת שלי והאהבה על הזין שלי החלטתי
לצאת להגשים את עצמי! עכשיו שאני חושב על זה תמיד חלמתי להיות
כוכב פורנו...!

עזבתי הכל. כמה סידורים אחרונים. נשיקה לאמא , נשיקה לאבא
ונחתי בלוס אנג'לס שבוע אחרי עם מזוודה קטנה ושיחון אנגלי-
עברי .  הסתכלתי ימינה , הסתכלתי שמאלה וכמו שהרבה ישראלים
הגדירו אותה לפני ,זה היה נראה כמו "תל אביב על קוק". לקח לי
זמן להתארגן על עצמי וללמוד כמה משפטים באנגלית אז עבדתי
בבאסטות של הישראלים. ותאמינו לי , אין שום דבר יותר מעצבן
מלמכור ערכות טיפוח לקונפות אמריקאיות שמנות. אבל מה כבר
יכולתי לעשות? זה מה שנתנו לי.
בסוף הכל תמיד מסתדר וגם אני מצאתי את עצמי. מסתבר שזה ממש לא
קשה למצוא מישהו שיהיה מוכן ללהק אותך לסרט מבוגרים בעיר הזאת.
זה אפילו היה אחד הסיפורים הקצרים ביותר שנכנסו אצלי ליומן. זה
הלך  כך :
באחד הימים נכנסתי להאסלר בקטנה ככה להתרשם מהצעצועים ולהתחיל
עם הנשים שקונות אותם, אחרי הכל לא סתם יש שם בית קפה בתוך
החנות . איתרתי איזו בלונדה עם חזה מסולקן ששיחקה עם ויברטור
ורוד זוהר. נתתי לה את החיוך היא החזירה לי את החיוך , הקלקנו
. ישבנו קצת בבית קפה והיא סיפרה לי שהיא הייתה אמורה לדגמן את
הוויברטור הורוד אבל היא הייתה חולה ביום של הצילומים והם לקחו
מישהי אחרת. אמרתי לה שאני פשוט מזועזע ולא מבין איך הם יכלו
לקחת את הבלונדית המסולקנת ההיא ולא חיכו לה , ממש נורא. זה
מצא חן בעיניה ככה שמפה לשם הגענו אליה לדירה , התעסקנו
בעניינים של מבוגרים וקיבלתי כרטיס ביקור.

יום למחרת התקשרתי למספר על הכרטיס ומאז אפשר למצוא אותי תחת
הכותר "the Israeli sergeant" . אני לא מת על השם כי בכל זאת
הייתי קצין וניסיתי להסביר להם שזה יותר טוב אבל הם אמרו שאולי
בחיים ההם זה היה יותר טוב, אבל בחיים האלה זה מצטלם פחות טוב
. אז ירדתי מהעניין.

מאז החיים באופן כללי היו מצויינים!  לעשות סקס עם כוסיות על,
לקבל כסף על זה ועוד לראות את ג'נה ג'יימסון לייב ( כמובן,
שעוד לא יצא לי לשחק איתה כי אני עדיין בליגה של המתחילים והיא
מגה סטאר אבל היינו על אותו סט ואפילו הבאתי לה מים שחטפתי
מעוזר הבמה , היא אמרה לי "תודה", כבוד או לא כבוד?). מה עוד
יכולתי לבקש ? היה לי את הכול.

ואז הכרתי את סנדי . השם האמיתי שלה היה מרי ברייטון והיא
הייתה שונה משאר הבחורות, יכולתי לראות את זה מייד ( פיתחתי
חוש לזה מאז שהגעתי ללוס אנגלס). קודם כל הציצים שלה היו
אמיתיים  , דבר שני היא צבעה לבלונד יחסית כהה אבל מה שהכי בלט
בה שהיא הייתה מצטלמת נהדר אבל אני יכולתי לראות שהלב שלה לא
היה בזה .
משהו בניתוק שלה הדליק אותי , היא סיקרנה אותי  אז אחרי שאני
וסנדי התיידדנו מספיק והורדנו כמה שורות  ב"סירקוס" הרגשתי
מספק בנוח להגיד לה את זה. היא התחילה לבכות , ממש השאירה שובל
של דמעות לאורך חצי מוניקה בוליבר. כשחזרנו אליי ועלינו לקפה
היא סיפרה לי שהיא מעיירה קטנה במקור ואחרי שהיא נשרה מבית
הספר בגיל 15 היא פשוט לא מצאה את עצמה. אז היא עלתה על
האוטובוס ללוס אנגלס כדי להיות דוגמנית. וזה גם מה שכולם בבית
חושבים ושבעצם אם ההורים שלה היו יודעים את האמת הם היו הורגים
אותה. אמרתי לה שזה לא זה אם היא מתביישת במה שהיא עושה . היא
הסכימה איתי והתחילה לבכות שוב.

אחרי שבוע היינו אמורים לצלם סרט ביחד אבל היא לא הופיע , היא
גם לא ענתה לי או לאף אחד אחר לטלפון. היא כאילו נעלמה או רצתה
להעלם. דאגתי ,הייתה לי את ההרגשה שאיכשהו אני קשור לזה.
כשסיפרתי את כל הסיפור ללזלי ואריקה ,הן  אמרו לי שאני חייב
ללכת לבדוק מה
קורה איתה, אז הלכתי.

לקח לי הרבה זמן לשכנע אותה לפתוח לי את הדלת . היא נראתה
זוועה והעיניים שלה היו אדומות בטירוף מרוב בכי.אחרי שהיא
האשימה אותי במשהו לא ברור במשך שעה, היא בסוף נכנעה וסיפרה לי
למה היא כועסת עלי. מסתבר שאיזה שלושה סוטים שלחו להורים שלה
מכתב שבו הם מביעים את ההערצה הכנה שלהם לסנדי על הביצועים
המרשימים שלה ותיאורים מפורטים לגבי מה הם היו מתים לעשות לה.
זה היה עוד ניתן להכחשה אם הבני זונות הקטנים לא הו מצרפים
קלטת...

נשבעתי שזה לא אני והיא האמינה אבל חוץ מזה מה יכולתי להגיד
לה? אף פעם לא הייתי ממש טוב בדברים האלה. אמרתי לה שאני מצטער
, עישנו משהו ושתקנו הרבה זמן. אח"כ שכבנו והיא שאלה אותי אם
אני שמח ממה שאני עושה. אמרתי לה "בטח" ושהיה לי נס גדול
שמצאתי את הכיוון שלי בחיים. היא שוב התחילה לבכות ולהתבכיין
על כמה שהיא אבודה ושהיא הייתה נותנת הכל בשביל למצוא את
הכיוון שלה בחיים. לומר את האמת כבר ממש רציתי להסתלק כי היא
לא הייתה כיפית יותר בכלל וכל ההתבכיינות שלה התחילה לעלות לי
על העצבים. לא ידעתי איך להשתיק אותה אז פשוט סיפרתי לה על
הגמדים ואיך הם עזרו לי כשהיה לי משבר . לא היה איכפת לי אם
היא תחשוב שזה מגוחך או שאני סתם ממציא סיפורים פשוט רציתי
שהיא תרד ממני כבר.

למחרת היא סוף כל סוף נתנה לי ללכת ואמרה שהיא תעשה כמו שאני
עשיתי ואולי זה יעזור . אמרתי לה שזה בטוח יעזור ושאני לגמרי
בעדה. כל כך בעדה שאני לא אתקשר או אדבר איתה לפחות שבועיים
כדי שיהיה לה  מספיק זמן איכות עם הגמדים . היא אמרה שיהיה לה
קשה לא לדבר איתי כי היא אוהבת אותי ( שמע ישראל רק זה חסר לי)
אבל אני צודק ובאמת כדאי לנתק קשר בשביל הגמדים."יופי" ברחתי
כל עוד נפשי בי. אח"כ התחילו הצילומים לסרט הגדול שלי הראשון
שלי, הייתי הכוכב הראשי  " הסמל הישראלי ופלוגת הסוררות"( אחלה
סרט רוצו לחנויות הדי . וי . די בהמוניכם) . היו שם כמה קטעי
משחק ראויים לאוסקר וגם כמה קטעים לסביים מדליקים לגמרי ככה
ששכחתי מי זאת סנדי בכלל .

היא מצאה אותי אחרי חצי שנה כשהצילומים כבר נגמרו ובשיא
ההתרגשות לקראת הצילומים לסרט חדש שהיה לי בו קטע מתוכנן עם
סילביה סיינט . קיבלתי ממנה מכתב, נכנסתי לפאניקה, נשמתי ואז
קראתי את המכתב:

"יוני היקר,

אין לי מספיק מילים לתאר כמה עזרת לי בכך שסיפרת לי על הגמדים.
במשך שבועיים שלמים חיכיתי להם והם לא הופיעו אבל לא איבדתי
תקווה ובתום המבחן ישו שלח לי את המושיעים
הקטנים שלי, יבורכו נשמותיהם הקטנות והחסודות.
6 בקבוקונים בשישה לילות ומצאתי את עצמי , מאושרת יותר ממה
שהייתי אי פעם .
מנזר סיינט פרנסיס קיבל אותי בברכה ובזרועות פתוחות , ולראשונה
בחיי  חשתי הארה.  
עברתי גמילה מסמים בעזרתן הנדיבה של האחיות ובכלל גיליתי פה
הרבה דברים חדשים שמעולם לא ידעתי למשל האחות סינתיה סיפרה לי
על מגדלנה הקדושה מה שנתן לי תקווה לגאולה ומחזק אותי ברגעים
קשים. אני יותר שלמה עם עצמי ממה שהייתי אי פעם ואני כעת
בתהליכי טיהור מתקדמים כדי שאוכל להקדיש את חיי לישו ולמעשי
צדקה, כן אני מקווה שבעוד שנתיים אני
אוכל להפוך לנזירה בעצמי .
הם אפילו אמרו לי שזה בסדר שהיית עם יהודי ואהבתי אחד כי אבינו
ישו היה יהודי גם כן כך שאני לא דואגת. אני מקווה שגם אתה תזכה
לגאולה ואני תמיד אזכור אותך ואתפלל שנשמתך תגיע לגן עדן למרות
ש ... אתה יודע לא נעים לי לומר.
בכל אופן נאסר עלי ליצור קשר או להתעניין בחיי הקודמים מה
שכולל גם אותך לצערי, ועל כן אני מניחה שזה המסר האחרון ממני
אלייך"
אוהב ואתפלל עבורך  תמיד,
מרי ברייטון"

כבר אמרתי קודם שהיא גויה מטורללת? רוצה לשלוח אותי לגן עדן של
קתולים. שרוטה על כל הראש זאתי! לפחות היא הבטיחה שאני לא אשמע
ממנה יותר ככה שאני יכול לסגור את הפרק הזה בחיי ו... "סילביה
סיינט" היכוני לסמל הישראלי!!!

"אנני היא זונה ,
והיא גם מסריחה,
ואם אתה רוצה זיווה,
תזיין את אנני הרקובה"

"עופו מפה בני זונות קטנים" צעקה אנני לעבר הילדים הקטנים ששוב
הציקו לה. הם צחקו ורצו ממשיכים לשיר את השיר על אנני הזונה.
היא הסתובבה ובדיוק בזמן להתחמק מהתפוח הרקוב שאלד הילדים זרק
עליה. זה כבר היה יותר מדיי! הם היו בשבילה יותר ממטרד , הם
הבריחו לקוחות . היא לא הבינה למה לעזאזל הם החליטו להיטפל
דווקא אליה מכל זונות שבלוס אנגלס. כבר חודש שלםש הם מציקים לה
, שרים עליה שירים וזורקים עליה דברים. למה הם לא נטפלו
לטרנסווסטיט שעמד ממול ולא טרח אפילו להתגלח? או לזונה ההומו
200 מטר ממנה?  ובכלל היא חשבה לעצמה איפה ההורים המזדיינים
שלהם?! שייקחו אותם מפה לפני שמישהו ישבור לפלצות הקטנות את
הפרצוף. היא הדליקה סיגריה ועישנה אותה בעצבים. זה היה ערב
חלש.

אחרי ריב עם זונה אחרת על טריטוריה ו5 סיגריות עצרה מכונית
בי.אם.וו שחורה  היא התכופפה והחלון ירד , בפנים ישב גבר שחור
גדול וקירח.
"היי מותק בא לך לבלות הלילה?"
"בת כמה את?"
"25" היא ניסתה לחייך. אבל ידעה שהיא לא משכנעת
"מה את מספרת לי סיפורי סבתא, כלבה?"
החלון נסגר והוא נסע לפני שהיא הספיקה להוציא מילה מהפה.
קיבינימט! הנה הלכה מנה. אבל מה היא כבר הייתה אומרת לו?  היא
חשבה לעצמה. שזה בגלל בקראק?! הוא היה טס משם בכל מקרה ,הוא לא
היה מהקבועים, אלה שיודעו בדיוק מה היא וחיפשו את הסוג שלה.הוא
חיפש זונה לבנה לא זונת קראק, לזונות קראק אין צבע. וכמו שלקוח
אחר שהיה לה אמר "לזונת קראק אין נשמה" , בגלל זה הוא היה מחפש
אותן הוא הסביר לה . הוא אמר שהוא מרגיש בנוח לעשות לה כל מה
שבא לו בלי נקיפות מצפון כי היא לא בן אדם אמיתי. הוא משפיל
אותה עד עפר לפעמים הוא אפילו לא היה נוגע בה , הוא רק רצה רצה
להשפיל אבל הוא  שילם במזומן והוסיף טיפ של 10 דולר.  כל
הדיבורים האלה ממש לא עניינו אותה , אנני כבר מזמן לא נעלבת
מכלום  .היא יודעת מה היא. וכל עוד יש לה מה לעשן הם יכולים
להגיד לה הכל , הם יכולים להגיד לה שהיא נראית חרא, שהיא רקובה
שהיא אפילו לא בן אדם  העיקר שיהיה מה לעשן.
זה היה לילה חלש והיא החליטה שאין למה להישאר בחוץ. בדרך שלה
הביתה בחור שיכור נתקע בה כנראה ישראלי לפי המבטא הוא צעק עליה
שתזוז לו מהדרך והבחורה הבלונדינית שהייתה לידו צחקקה. זה  היה
דיי ברור שהוא נסה לבדר את הבלונדינית השיכורה גם כן . היא
יכלה להישבע שהיא יכולה לשמוע נורה ניצת מעל הראש שלו בדיוק
כשהוא הסתובב ושאל אותה בקול מזלזל "את רוצה כסף ?"
"כן " היא ענתה , יודעת שהוא הולך לבקש ממנה לעשות משהו
משפיל.
הוא הוציא שטר של 100 $ מהארנק ונפנף בו. היא רצתה את הכסף ,
עוד מנה.
"רדי על ארבע ! " הוא אמר  והיא ירדה על ארבע.
האישונים של הבלונדית התרחבו והיא הסתכלה על הישראלי שלה
בהערצה על כך שהוא מבדר אותה.
"תנבחי כמו כלב" והיא נבחה
"ועכשיו תעשי כמו חתול" והיא עשתה
"לא נראה לי שאני אתן לך 100$ בכלל לא מגיע לך את לא משכנעת "
אנשים עברו מצביעים עליה אחד לשני ומתלחשים. היא התעלמה מהם
"אני אעשה כל מה שתגיד לי לעשות , בבקשה"
שלושת הנערים שהתקבצו סביב צחקו ואישה שעברה צעקה לו  שהוא בן
זונה מרושע אבל הישראלי והבלונדינית שלו המשיכו לצחוק בפראות.

לא היה לה איכפת ,היא הייתה כבר רגילה לחרא מהסוג הזה מכל מיני
ילדי עשירים מפונקים. הנערים ציחקקו אבל נראה שהנורה שלו שוב
נכבתה כי הוא חשב וחשב והיא חיכתה לו על ארבעה באמצע הרחוב
,הבלונדה התחילה להראות סימניי שעמום אבל הוא לא הצליח להעלות
שום רעיון.כולם חיכו לו בייאוש שכבר יוציא משהו מהפה.ויותר
מכולם אנני שכבר התחילו לכאוב לה הברכיים אבל אנני לא יכלה
לנחש שהוא לא מסוגל לעשות כלום מבלי שיגידו לו. הוא בטוח לא
יכל להגיד לאחרים מה לעשות , אחרי הכל הוא היה הזונה שמקבלת
פקודות.
"טוב תעשי קוקוריקו יפה ותשכנעי אותי שאת תרנגול" הוא החליט
לבסוף.היא עשתה כמיטב יכול להיות מגוחכת כדי שהוא יהיה מרוצה
ויביא לה את הכסף כבר.
הוא הכניס חזרה את המאייה וזרק לה 10$ .
"התרנגול הכי גרוע שראיתי בחיים" .
הבלונדה שוב צחקה ברשעות , הוא דחף את אנני הצידה בבעיטה והיא
קמה והתחילה לרוץ אחרי השטר שהתעופף ברוח.
"אפילו הגמדים לא יוכלו לעזור לך, דפוקה!"
איזה גמדים ואיזה שטויות השיכור הזה מקשקש ?! היא סתם הייתה
מרוצה מזה שהוא הביא לה 10 דולר. הם בד"כ לא נותנים לה כלום
בכלל כהמשך של הבדיחה.
היא המשיכה ללכת ולחשוב על זה שהיא כבר לא עישנה כמה שעות והיא
חייבת . היא כעסה על עצמה שהיא בכלל יצאה מהבית סחי , אבל לא
הייתה לה ברירה...

הדרך הייתה ארוכה ומחשבות בכל זאת רצו לה בראש למרות שהיא
ניסתה להתרכז בזה שהיא הולכת לעשן. היה לה קשה להודות בזה אבל
היא התביישה דווקא בגלל שהוא הביא לה כסף.אם הוא רק היה נותן
לה להשפיל את עצמה לחינם זה היה בסדר , אבל הוא הרס את הכל
והיא ידעה שהיא לא יכולה להשתמש בכסף לקנות סמים וזה עיצבן
אותה. היא נכנסה לחנות שמוכרת אלכוהול ולקחה טקילה זולה בפחות
מ10 דולר.
"יש לך מזל גברת" אמר המוכר במבטא רוסי
"חמישה לשתיים, הספקת בדיוק בזמן"
"ממש יום המזל שלי" אמרה אנני לא משוכנעת
"לא, זה זבל של מקסיקנים את גם ככה נראית רע קחי" בעודו לוקח
את הטקילה ושם אותה מאחורי הדלפק . הוא השחיל לה לידיים שקית
נייר חומה עם כיתוב של וודקה על הבקבוק בפנים.
"זה וודקה טוב אני לוקח 10  במקום 15 ושתהיי לי  בריאה ,טוב?"
. היא נתנה לו את העשירייה ויצאה.
נו אולי זה יום המזל שלה בכל זאת היא חשבה . וגילתה שהיא עדיין
כעסה על הישראלי ההוא שהביא לה 10 $  על כלום. היא הגיעה הביתה
שתויה , נעלה את הדלת והתחילה לבכות .

"זו הולכת להיות עבודה קשה " היא שמעה מישהו אומר מאחוריה
באופן אינסטינקטיבי היא שלפה את סכין החירום ממגף ימין
והסתובבה בבהלה לאחור .
היא לא הייתה מוכנה לקבל את מה שהיא ראתה. היו לה כבר הזיות
מוזרות ככה זה עם הקראק, אבל זה?! מה הולך כאן? והיא בסה"כ
שתתה קצת וודקה. ואולי היא מתה?
על השולחן עמדושלושה גמדים קטנים .הגמד בטוגה הצהובה הציג את
עצמו כסנטה את הגמד לימינו בסרבל האדום הצמוד והקרניים
המודבקות הוא הציג  כגאוס והגמד הכחול התפרץ לדבריו ואמר
"אני שלמה ותעשי לי טובה מותק אל תתחילי עם ה-אתה יהודי? לא
יהודי ממש נמאס לי מזה.קבלי אותי כפי שאני קטן , כחול וחתיך
משגע" הוא קרץ לה בעין ימין.
הבעה קטטונית התפשטה על פניה, לכל הרוחות והשדים!
"אתה בטוח שהיא לא על קראק ?" שאל גאוס את שלמה
"אחרת זה יהיה בלתי אפשרי"
"לא היא סתם בהלם שלמה כבר סידר שהיא לא תעשן לפני" קבע סנטה
"מותק אנחנו פה לעזור" אמר שלמה מדגיש את המילים באיטיות
"והמצב שלך דורש טיפול אי.אס.פי. " הוסיף גאוס
היא המשיכה לבהות בהם בהבעה ריקה לא מאמינה למה שעיניה רואות.
היא נשכבה על הגב עם הפנים לתקרה ועצמה את העיניים. היא אמרה
לעצמה שהיא בטח חולמת ואם היא תתרכז יבוא חלום אחר.
"אה אז בקטע כזה?" שאל סנטה תוך כדי מוציא משקפים עבות , פנקס
ועט.
"אז ספרי לי אנני סמית מה רצית להיות כשהיית קטנה?"
"מה?!" היא קפצה בבהלה
"מה קרה?" שאל שלמה
"כולה שתית קצת וודקה לא יכול להיות שאת לא זוכרת את שם המשפחה
שלך"
וככה זה המשיך לפחות שעה. במאמצים רבים וקצת כפייה הם הצליחו
לגרום לה לשתות מהבקבוקון של שלמה (מתוך ייאוש והבטחה שהם ילכו
אם היא תשתה היא הסכימה).
ובלילה למחרת הם חזרו וכבר היה יותר קל לשכנע אותה לשתות
מהבקבוקון של סנטה כי זה עשה לה טוב. שום נרקומן לא אומר לא
למה שעושה לו טוב..!
בלילה השלישי היא ביקשה לבד לשתות מהבקבוקון של גאוס. וככה זה
המשיך קרוב לשבועיים  
( כי היא באמת הייתה מקרה קיצון).

בשבועיים האלה הסרסור שלה השתולל וניסה לשבור את הדלת כמה
פעמים . כשהוא בסוף הצליח הוא הרביץ לה עד זוב דם כשהוא תפס
אותה וצרח עליה שתחזור לשדרה אבל היא לא הסכימה והגמדים היו
גאים.
בהזדמנות אחרת הוא איים להרוג אותה ולשבור לה את כל העצמות
בגוף אבל היא לא הסכימה ואחרי הפעם השנייה שהוא הרביץ לה ושבר
לה את היד היא הסתלקה מהדירה שהשכירה בלי לומר מילה לאף אחד
ולקחה חדר במוטל נידח ,שם הוא כבר לא מצא אותה.

הגמדים עזבו והיא ידעה שהיא מוכנה לדף חדש.לבד היא הצליחה
להיגמל  מקראק אח"כ השיגה עבודה הגונה ואחרי שהיא התבססה קצת
היא רצתה לתת חזרה לחברה. היא תמיד חלמה להצטרף לצלב האדום
ולעזור לילדים המסכנים באפריקה.וזה מה שהיא עשתה. בהתחלה הם לא
רצו לקבל אותה אליהם כי הם פחדו שהיא תנסה לגנוב להם את
התרופות כדי להתמסטל, אבל בנחישות והתמדה של אישה חזקה היא
שכנעה אותם לבסוף שהיא מתאימה.

זמן עבר ולאחר הכשרה היא יצאה ליבשת השחורה והחולה . מאושרת עד
אינסוף שהיא השיגה את המטרה היא חלמה בהקיץ כל הטיסה על
האנשים המסכנים שהיא תוכל לעזור להם כמו שעזרו לה כשהיא הייתה
צריכה.
רק ששכחו לספר לה שהבעיה העיקרית של אפריקה זה לא הרעב או
אפילו האיידס הבעיה היא  המליציות. וכך קרה שכבר באותו חודש
שהיא רק הגיעה היו מהומות במחנה הפליטים שהיא התנדבה בו.  היא
בדיוק סיימה לחבוש פצעים של איש זקן כשלפתע נשמעו יריות
באוויר. היא ראתה שכולם מסתתרים ונסים על נפשם בצרחות אימה
ולמרות, שלא ידעה מה קורה הבינה שזה יהיה רעיון טוב למצוא מחסה
גם כן. וזה היה טוב שהיא עשתה כך שכן בפחות מדקה  שיירה של
גברים חמושים על האמרים פרצו את דרכם למחנה והחלו לירות ולדרוס
כל מי שנמצא בסביבתם.
היא לא הצליחה להבין מה קורה היא לא הצליחה לשמוע דבר מלבד
פעימות הלב שלה שדפק ממש מהר. ואז לפתע מישהו החזיר את הסאונד
והיא שמעה יריות וצרחות מכל כיוון, חריקות של גלגלים ומקצה
האחר היא פתאום הבחינה בילדה ,אפילו לא בת 12 , שכמה גברים
מהשיירה תפסו והחלו להפשיט.  ההאמר שהיה הכי קרוב אליה בדיוק
חלף משאיר מאחוריו שובל של גופות וילדה קטנה המומה שעדין
מחזיקה את היד של אמה קטועת הראש. היא ידעה שזה יהיה רעיון
לנסות להציל את הילדה ולעזוב את מקום המסתור שלה. אבל בשביל זה
היא היתה שם לא? היא רצתה לעזור ולהציל חיים. ההאמר בדיוק החל
להסתובב חזרה כשאנני לקחה נשימה עמוקה ויצאה בריצה לכיוון
הילדה...

על המסך הענק החלה להתפוגג תמונה של אישה מבוגרת ומקומטת כשדם
נוזל מהחור בראש שנגרם ע"י ירייה מטווח קצר . הקהל עמד על
רגליו שרק והריע . הייתה התלהבות עצומה מהכיוון של הקהל והם לא
יכלו להפסיק למחוא כפיים ולרקוע ברגלים "עוד עוד"
מאחורי המסך בחדר הבקרה עמד איש אחד מאד מרוצה. לחייו עגולות
וסמוקות , אפו הסולד פונה מעלה והוא טופח על כרסו הדשנה ובין
לבין מחכך את ידיו בהנאה.
"זה מעולה ,פשוט מעולה" אמר האיש הקטן בעל הפנים החזיריות.
הוא טפח שוב על כרסו הגדולה , הוציא מטפחת מהכיס בחליפה שלו
,ניגב את הזיעה מהמצח שלו ויצא מחדר הבקרה.

הוא פסע במסדרון כשתוך כדי אנשים אחרים בחליפות ונשים יפות
מברכים אותו על ההצלחה הכבירה והסיום המוצלח של סוף העונה. לכל
אחד מהם הוא הודה בקצרה והסביר שהוא ממהר והוא ישמח לקבל מהם
מחמאות אחר כך.
הוא פנה ימינה בהצטלבות ונעמד מול דלת עם שלושה כוכבים עליה.
הוא שוב הוציא את המטפחת מהכיס ניגב את המצח שלו מזיעה ונקש על
הדלת.
"יבוא " נשמע כולו של גאוס
האיש נכנס פנימה וחייך מאוזן לאוזן למראה שלושת המטאורים שלו.
"אה מר וולש כמה נחמד מצידך לבוא עד אלינו באופן אישי" אמר
שלמה
"וודאי וודאי " אמר  וולש הסמוק
"זו התוכנית הכי מצליחה בתולדות הרשת שלנו , ורציתי לבשר לכם
אישית שהדרקטריון החליט לתת מענק בן שבעה ספרות לכל אחד מכם"
שריקה נשמעה מכיוונו של גאוס.
"אני מסכים לגמרי עם הדרקטריון" זרק סנטה מאחורי שולחן הטואלט
בעודו נאבק להוריד את
הצבע הצהוב מהפנים שלו.
"אתם גאונים! אף אחד לא ציפה שריאלטי של בני אדם יתפוס כל כך
חזק " הפטיר וולש
שלמה קרץ לוולש
"אז מה אתם מתכננים לעונה הבאה?"שאל
"אה העונה הבאה... "אמר שלמה
"ובכן החלטנו שמיצינו את הג'יפה שאפשר לגרד מאמריקה והגרורות
שלה ואנחנו עוברים לאפריקה יש שם הרבה פוטנציאל"  אמר שלמה
מבודח.
"כן משהו מסוג שונה" הוסיף סנטה
"כן,כן  אני כבר חשבתי שאולי נשכנע יליד מקומי שהוא רוצה להיות
צייד קרנפים וסוחר נשק בזמנו הפנוי, זה אמור להיות משעשע"  אמר
גאוס
"דיי גאוס כבר אמר נו לך קודם שזה רעיון גרוע והוא לא יחזיק
מעמד פרק לפני שאיזה זיין שכל לבן מגרין פיס יתקע לו כדור בשם
הקרנפים הנכחדים, אמא אדמה ושאר הקישקוש ההיפי"
התפרץ סנטה שנאבק עכשיו בצבע הצהוב שעל יד ימין שלו וסירב
לרדת.
וולש כיחכח בגרונו בעיקר כי לא היה מה לתרום יותר לשיחה
והוסיף
"טוב אני אשאיר את הגאונים שלי לחישוביהם אני אראה אותכם
במשרדי עוד יומיים..."
הוא שוב הוציא את המטפחת בדרכו החוצה.
"אני יודע" צעק שלמה
"ניקח כפר קטן ונשכנע ילד בן 12 שהוא צריך להיות המלך של הכפר
ולהוביל אותו למיגור והשמדה של כל סניפי מקדונלדס באפריקה"
"זה רעיון נורא , הוא בחיים לא יצליח" פסק גאוס
"נרקח לו חיזוקים ותכונות מיוחדות כדי שהוא יוכל להחזיק לפחות
חודש ואז יש לנו כבר שליש עונה"
"זה לא יעבוד" המשיך גאוס
"אני חושב שהרעיון שלי יותר מוצלח"
"הא סוף סוף הורדתי את הכל!" נשמע קולו של סנטה
"קיצר אני משועמם ולא מרגיש יצירתי בכלל , איפה כלבות הגיהנום
שהיו אמורות לבוא ?"
"כן גם אני" הסכים שלמה
שלושתם הדליקו סיגריה וסנטה התחיל לסדר שורות על שולחן הטואלט
שהיה מלא עכשיו החתיכות צהובות של לייטקס.
"אני חושב שניקח איזה בוס מקומי  ונהפוך אותו לדיקטטור של
מדינה שלמה,  אני יכולה לדאוג שהוא ישרוד עונה שלמה ונשחק לו
קצת עם הראש בשביל שיהיה מעניין"
"אתה יודע סנטה זה לא רעיון רע בכלל " אמר שלמה
"כן צריך רק לעבד אותו עוד קצת" הוסיף גאוס
וכך הם  המשיכו לזרוק רעיונות לתכנן את העונה הבאה ולהוריד
שורות שעות ארוכות...