לכל ילד יש גיבור. גיבור גברי וחזק ובטוח שצוחק ויודע לשתות
בלי להשתכר.
גם לי היה גיבור. גיבור חזק שלא יורד לא משנה כמה משפשפים.
אהבתי אותך נורא, לא היתה לי ברירה, וכל מי שהיתה לו בעיה היה
על הזין שלי. כאילו בערך, עד כמה שהצלחתי לפחות.
אבל לפעמים לא הצלחתי להפסיק לבכות, לפעמים המציאות ואחיותיה
נהנו להיות נבלות. ממש נבלות.
ולא נבהלתי, כי אתה זה שנשאר לידי גם כשקר. אתה זה שבעל אותי
ראשון, אתה זה שגרם לי לבכות, אתה זה ששבר לי את הלב, אתה זה
שעשה לי טוב. נו, גיבור, בקיצור. אהבה ראשונה.
ואולי הייתי כמו כולם, ואולי גם היום, אבל יש לי חצי לב של אבן
שמוקדש במיוחד בשבילך. לב חצוי, אתה חתכת לי אותו לשתי
חתיכות.
ולא רציתי לשנוא אותך,
אבל קיללתי אותך לפעמים.
ואני יודעת ששמעת אותי,
ואני יודעת שבכית.
אתה בכית איתי ביחד.

ולפני כמה חודשים, בלוויה הראשונה שלך, כשקרן הלייזר פתחה לך
את הצורה, ונשארת רק כוויה, רק רציתי שתדע, שאני הזלתי דמעה
אחת קרירה, במיוחד בשבילך.

גיבור שלי,
כתם לידה.