עכשיו מול מראה, פנים מול פנים
סוף סוף מכריחה את עצמי להביט בקמטים
שנקוו סביב שפתיים של עצב וצער
קמטים של כאב
הוי, הנה קמט השער
הגוף הנוקשה מתקמר ביבושת
כבר לא מרגיש מבוכה או בושת
שובר גלים בתוך הראש האטום
קורא לי לחזור
מפעיל אותי ואותו בתאום
התקרה עמומה בצורות וצבעים
שמיים שחורים, כוכבים שנופלים
ילדת שמנת מפונקת נופלת
מאמינה להבלים
בשקט, בשקט
הקור חודר מתחת לסוודר
הכל קפוא עד האופק ומעבר
יש לב קטן שפועם בחוזקה
מחכה שיכו בו
מכה אחרונה
עכשיו מול מראה, פנים מול פנים
ועליסה הקטנה אוספת את הרסיסים
חלקים של תמימות ובלונד מלכותי
והגשר ייפול
מסמן את המקום בו מונחת ילדותי |
