נכתב בזמן טיול במזרח


העולם מקולקל.
הוא מלא בטיולים מאורגנים, שבילים מתוכננים, מסלולים קבועים,
נתיבים ידועים מראש. מסיעים אותך למקום מסוים וידוע מראש, אתה
גם צועד בשבילים קבועים שסללו לך, מטייל לגדות אגם יפהפה שמשום
מה אף אחד לא טובל בו, ובגלל זה גם אתה לא.

שורה של סירות עומדת על גדות האגם, ואתה צריך לשלם בשביל
ליהנות מהן.

אתה חוזר לסוכנות הנסיעות ונותנים לך רשימה של אתרים שכבר גילו
בשבילך, אליהם אפשר להסיע אותך.

אתה מסיים את מעשיך בעיר ועולה לאוטובוס שלוקח אותך במסלול
קבוע לעיר הבאה שהכרטיס הפתוח שקנית כולל.

קלקלנו את העולם. לא השארנו פתח לדברים לא צפויים לקרות, חסמנו
את עצמנו בפני ריגושים, בפני מקומות שעוד לא גילינו, בפני
הפתעות. עשינו את זה כי אנחנו מפחדים. מפחדים משינויים, מפחדים
מדברים שאנחנו לא יודעים שעומדים לקרות.

אנחנו רוצים להרגיש בטוחים, רוצים לתכנן הכל, רוצים לדעת לאן
אנחנו הולכים, לכמה זמן ולמה?

ולמה? למה אנחנו מפחדים כל כך? למה חיסלנו כל סיכוי להפוך את
החיים האלה למרגשים ול... מלאי חיים...

למה גידרנו את התשוקות שלנו? למה המקום היחידי שאנחנו מרגישים
בו יציבים זה בתוך מסגרת?

לא, אבל זה בסדר. מצאנו תחליפים. אנשים נכנסים לחדר ופותחים
טלוויזיה לפני שהם פותחים את האור. אולי שם נמצא הריגוש הבא.
אולי הסרט הבא יספק לנו את הצורך לפחד, לבכות, להזדהות,
להתרגש.
אולי הקומדיה הבאה תצחיק אותנו. כי האנשים שסובבים אותנו כבר
לא מספיקים...
המציאות שמסביבנו כבר לא משתווה למציאות המדומה שמספקת לנו
הקופסה.

בנינו לעצמנו קניונים ומרכזי קניות שיספקו לנו את כל מה שאנחנו
צריכים. צריכים? בנות מתרגשות מלקנות לעצמן עוד בגד שכבר יש
להן בצורה אחרת. בנים מתרגשים מלקנות לעצמם עוד מכשיר
אלקטרוני, עוד מחשב שבו הם יוכלו לשחק כל היום. עוד קופסה
מנוונת ועוד כורסה כדי להתנוון בצורה הכי נוחה שאפשר.

והכל... הכל כל כך מכוער. העולם המערבי בנה לעצמו ערי בטון
עצומות, צפופות, רועשות, כובלות.
איך זה שאי אפשר לצייר ציור של עיר מודרנית ולשדר יופי, רוגע
פסטורליות?

האם אפשר אחרת? האם אפשר לגנוב לעצמנו את החיים בחזרה?
האם אפשר לחיות אחרת? ללכת בדרכים לא סלולות? לגלות משהו חדש
בכל פינה? להכיר אנשים חדשים בלי שנצטרך להחליף בינינו פיסות
נייר שמשום מה נתנו להם ערך בשלב מסוים?

בנינו לעצמנו עולם שבו כל כך קשה לעשות את הדברים הללו, כל כך
לא מקובל, כל כך "מוזר" ובלתי נתפס לחשוב שאפשר לחיות בצורה
אחרת.

קשה... לא מקובל... מוזר... בלתי נתפס... אבל אפשרי. זה בידיים
שלנו.