אז ביקשת ממני לכתוב לך,
ואתה בעצם לא מכיר אותי,
ובספק אם בכלל יהיה לך איכפת.

ויצאת מתוך נקודת הנחה שאכתוב
רק לך,
ובסוף אולי אפילו אתאהב,
אולי בך.

ואתה תוהה וטוען שאני טועה,
מאבק בין "קופירייטרים",
מאבק חסר משמעות.
מי יותר שנון?

אז ביקשת שאכתוב
רק לך.
אמרת שאתה מכיר אותי.
מבין.
קורא.
לא את המילים,
אותי.
בפשטות כה רבה.

חסרת ביטחון,
ממורמרת,
הצהרת.

ואתה מתאהב בי
לאט,
בלי לשים לב.

ואני כותבת לך,
למרות שלא באמת ביקשת.

ואולי יום יבוא ותדע,
שכתבתי בעצם
לך.