"לי זה לא יקרה", אמרתי.
תמיד היה הסיכוי ליפול אבל ידעתי שאני חזקה ולא אכנס לזה, לא
רוצה בגלל פיתוי להרוס לעצמי את החיים.
זה תמיד היה שם, בעיקר כשהיינו בחבר'ה, אבל אני לא נגעתי בזה,
לא רציתי ליפול, חששתי, ובצדק.
אבל אתם יודעים איך זה כשאתה נמצא בסביבה של זה, לאט לאט
הסקרנות מכרסמת אותך מבפנים ואז אתה מחליט לנסות, רק פעם
אחת... בשביל לדעת איך זה מרגיש.
וזה מה שעשיתי - ניסיתי!
איי... הפעם הראשונה הייתה טובה ביותר והיא אכן השאירה לי טעם
לעוד.
ניסיתי לשלוט ביצר ואמרתי לעצמי "מספיק, פעם אחת זה די והותר",
אך מה לעשות, לא הייתה לי אלטרנטיבה אחרת, זה היה בקרבתי
וניסיתי שוב... ושוב... ושוב... זהו, נפלתי!
זה היה נפלא, האדרנלין אץ בגופי, תשמעו, איזו הרגשה קסומה
זו...
אבל אז הגיע שלב המודעות, שמתי לב שחוץ מהעובדה שזה נפלא, זה
פוגע בי והורס אותי מבפנים.
החלטתי לשים לזה קץ - וכך עשיתי - הפסקתי!
השבוע הראשון היה קשה. אנשים סיפרו שזה סבל נוראי אבל אני לא
האמנתי, לא חשבתי שזה עד כדי כך, בדרך כלל אנשים נוטים
להגזים.
אבל אני סבלתי,כמה שאני סבלתי, לא ניתן לתאר במילים.
רציתי שתרד יד מן השמיים, תחדור לגופי דרך בית החזה ותתלוש
החוצה את מה שכל כך מכביד עליי...
עבר שבוע, כפי שבטח שמעתם, השבוע הראשון הוא הכי קריטי, אבל
עברתי אותו בשלום. אחרי השבוע הראשון זה כבר יותר קל, התחלתי
לחיות, אמנם היה קשה משום שהייתי צריכה להישמר -אסור היה לי
להתקרב לדברים שמזכירים לי את זה, אחרת הייתי עלולה שוב
ליפול.
למען האמת, כמעט נפלתי לא פעם, אבל מהר מאוד התעשתי על עצמי.
היום אני כבר נקייה,
אבל תמיד אוהב אותך יקירי...