נעם ת. שרת / בקרוב אקרא לך |
שלא תוכל להתכחש אליו יותר,
שהאור נוגע והזמן עובר.
אחרי עונה איתך, אני
חוזר אל הדימוי שלך,
הוא טוב אליי ממך פי-כמה.
פי-כמה צעדי שכרות, כבדים,
מכים על הרצפה ולנוכח קשיותה
הם ממשיכים ללכת.
את הזהר הצפוני כבר לא נראה מכאן, הם
מתופפים והם רצים ללכת.
בואי לכאן, ילדה, הכניסי
ידיים קרות, שלך, אליי לחולצה
לטפי את גופי, בשריטות
כבר תדעי כי אהבתי
ולא אדמם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|