כל פעם שאני רואה אותך או מדברת איתך כואב הלב
כל פעם שאתה צועק ואני לא עשיתי כלום כואב הלב
כל פעם שעשיתי משהו בטעות כואב הלב
כל פעם שעשיתי משהו ובכוונה אני לא מתחרטת אבל כואב הלב

אוליי תפסיק?. נמאס לי ממך בגללך אני רוצה כבר למות ואז יקראו
בעיתון: "ילדה בת 14 היתאבדה בגלל אבא שלה" ואתה זה שתהיה
האשם. טוב, לפחות אני אשמח. אני כל כך לא אוהבת אותך עד כדי כך
שאני מתפללת שתמות. שאני הולכת לקבר של אמא ז"ל אני מבקשת ממנה
שתלך כבר ממני.
ואז כואב הלב שהיא הלכה ממני. הייתי כל כך רוצה שהיא תחייה
ואתה תמות. רק חבל מאוד שזה יצא ההפך. חבל מאוד. לפעמים האמת
היא ליפעמים מעטות אני שמחה שאתה קיים ממש מועטות.
אתה גם לא תגיד לי איך להתלבש. אני איתלבש איך שבא לי. מה
איכפת לך בכלל? אז מה אני אם רוצה ללכת עם פדלפונים שנמרחים על
הרצפה וחולצות קרועות אז מה? כימעט כל העולם הולך ככה. אם אני
אוהבת את זה אז אני אילך עם זה ואני לא שואלת אותך. אז עכשיו
אתה חושב שאני מטורפת, ואתה רוצה לקחת אותי לפסיכולוגים. מה
קרה לך? אני לא צריכה אותם. אני צריכה את אמא. ולא אותך. אם
כבר, אז גם אתה חייב דחוף פסיכולוג.