[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מישואית אחת
/
צועני על הגשר.

הגשר המה אנשים, מרחוק הם נראו כמו מאות חרקים קטנטנים שרצים
הולך וחזור. העולם עסוק, טיים איז מאני, חייבים להספיק להשיג
עוד. אין זמן ליהנות, אין אפילו זמן אפילו ליהנות מהכסף שכבר
השיגו והוא עדיין עומד שם, צמוד לקיר, ראשו מתנועע מעלה, עיניו
עצומות ומפיו יוצא קול אדיר. הקול הכי יפה ששמעתי בחיי.
איך שירדתי מהגשר לרחוב הראשי של אוז'גורוד שמעתי אותו. הוא
עמד רחוק, אבל עוצמת הקול שלו הגיעה עד לשם. הוא לא נזקק
למיקרופון, הוא פשוט שר את הזעקה שלו.

הוא עומד שם, ידיו מחבקות את האקורדיון ואצבעותיו החלודות
פורטות ברגש אינסופי על הקלידים. הוא היה שקוע כל כך בשירו, לא
רואה אותי עומדת ובוהה בו, מנסה להסתיר את הרגשנות שקפצה עליי
פתאום ומאיימת להטביע אותי באמצע הרחוב הסואן.

נשות עסקים הידסו על עקביהן במהירות, ממהרות לאן שהוא. לא היה
להן פנאי, או רצון, או טיפת שכל לעצור לרגע להקשיב לקול
האלוה-י שיוצא מגרונו של הנער הזה. צועני, מלוכלך, אף אחד לא
מסתכל עליו. גם אני כבר לא מביטה בו. הקול שלו לוקח אותי
למרחקים שלא ידעתי שקיימים בתוך הלב הקטן שלי.

קולו מתחנן וקולו מלטף, מטפס לגבהים לא נודעים. לא הבנתי מה
מילים הוא שר, אבל המנגינה הייתה נוגה כל כך. עצבות שרק ילד
צועני שעומד ברחוב ושר בשביל אי-אלו פרוטות יודע לשיר. הפזמון
חזר על עצמו שוב, וכל פעם הקול שלו עלה עוד יותר גבוה, נכנס
עוד יותר עמוק. אחותו הקטנה עמדה לידו וקרקשה עם קופסת המטבעות
שלה. מרחוק, מביטה עליהם בקפידה - עמדה אמא שלהם. "האמרגנית
שלו..." חייכתי בליבי.
הוא לא ראה מי עובר, לא ראה מי נותן לו, לא פקח עין כדי להניד
ראשו לאות תודה. כל כולו שר את השיר הכי עצוב שיש. הוא כבר
החליף שיר, כנראה, אבל העצבות עודה שרה את שירה מתוך גרונו.
תחנונים שרק ילד צועני שלא יודע שבאמריקה הוא היה יכול להיות
כוכב-על ולעשות מיליונים יכול לשיר.

אוקראינים קשוחים זרקו לעברו קופיקה או שתיים, ממשיכים הלאה
למה שבאמת מעניין אותם. אני לא חושבת שהם הצליחו לשמוע את
היופי העוצמתי בשירה שלו. הוא הרי צועני מלוכלך, 'צעגאנער'
מתועב, עלוקה מוצצת דם.

הלכתי, חזרתי והוא עדיין עמד שם, צמוד לקיר, מחבק את
האקורדיון, מנגן ושר. כל כך שר. התקרבתי אליו והנחתי בקופסא
המקרקשת של אחותו שני גריבני. בשבילי זה כלום, בשבילו זה הרבה
ובאמריקה הוא יכל לעשות מיליונים.

אבל לפני כן, הוא צריך להפסיק להיות צועני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מאז שפתחו את
"הדף האחורי"
חיי התמלאו
בתוכן. עכשיו
הגיע הזמן לרוקן
אותם.

סוכרזית
החיננית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/06 9:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישואית אחת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה