[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ערן אודם
/
אגדה

כאשר קצו דמעותיי הייתי מזיע אותך אל חוץ גופי,
מלגלג את שמך מבין  שפתיים חשוקות ומדמיין את ריח
הבשמים שאת הואלת עוד להשאיר דבוקים, כלואים בחנק מצעיי.

סרקסטיות תפסה את מקומך ומרירות אין קץ ונמהרות            
הדירו רגליהם אתך.
היתה אז חציותו של הגיון מפלסת את הלב לחלקיקים - אלפי
פנינים,
ופרצופך נתלה כעל מסמר על רקע שחור עיניי העצומות
עת מנסה הייתי להגיע אלי ליל .

נעקדתי כאברהם בנסיוני לעקד זכרונך,
בני, יחידי דאז, להבת השאול ובו בזמן עמוד האש.
האפיל הכל, פחם, כבדות ענן ואופק של הרי אינסוף
טירות מכשפים אפופות עשן, ממוסגרות אזוב.
לי אין סוס לבן, או להב, ורגליי היו כבדות ועייפות.
ויופייך כראש דרקון החג מעל ראשי,
וקולך כשל סירנה,
תכליתו שיסוע תקוותי.

אט אט נלחמתי בדרכי, גברתי על כל הסכנות.
ועכשיו,  שוב,  את, אוחזת  בשרביט, וממלאת לילות.

וראי חמדת נפשי ושגעונה, ניבלו בגדיי ומתחתם היבלות,
ולא ביקשת בי עוד.
וכלאתיך, בדמיוני, לנצח, אלוהית ושטנית,
מחייכת.
אוחזת סורגי אשם, בריחים של זעם, באותן ידיים שליטפו את שיערי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"זה היה בטעות,
אני באמת
מתנצל"




רוצח סדרתי
כשנתפס


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/5/06 11:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערן אודם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה