נדמה לי שאולי ובכל זאת אוכל להבחין בין אמת ושקר, יותר נכון
אלבש ריקנות כדי להקרין לבוש, כמו שקיפותו המעורפלת של זיהום
האוויר מעל גוש דן, וכדוגמת מסיכת גז מעוטרת בדמותו של המסביר
הלאומי - שני אובייקטים הכרחיים לנשיאה בעת נפילת פצצה
לא-קונבנציונאלית.

אולי אחפש משמעות בזרם האליטיסטי המתוחכם המכיל בתוכו אליטה
מתבדלת שנותנת לחיות לחיות ולחיים למות, ומנופפת בגאווה דגלים
צבעוניים עד שהמניה יורדת. ובכל אופן נדמה לי שאם נאכוף
אינטגרל על הומניזם נקבל את הנרקיסיזם כפונקצית מקור ואילו
הנרקיסיזם הוא בסך הכל נגזרת מתוחכמת של אליטיזם. אם כן, אולי
אבחין בהבדל כשאביט בעינו השמאלית של פוליטיקאי ימני שעקף
משמאל לנתיב הימני של כביש המנהרות ונתקל במחבל שירה כדור
וערבב את השמאל בימין ועכשיו רק עין ימין ממצמצת.

לכן נדמה שאולי אוכל לזהות משמעות בשלטי הענק בכביש איילון -
אורות ניאון צבעוניים שחומדים את עינו הבלתי משוריינת של האזרח
הקטן קיין, כאילו מבטיחים לו לגימה ממעיין הנעורים וכך כבדרך
אגב מובילים אותו אל השלט הבא המפרסם בית אבות משובב המאכלס
צעירים בני שישים ומעלה, מכאן ואילך יממש האזרח קיין את הדבר
והיפוכו בציפייה למימוש ילדותו האבודה.
אם כך אחפש פתרונות מעשיים בחברתם של פטרונים מעושים ונשותיהם
המפוסלות עם הבעת-הג'ים-קארי שגורמת לי לחפש את החיבורים בין
קו המצח שלהן לשיערן הצבוע כמעט מן השורש ומטה, אך נגנבה
השמועה לאוזניי שבחברת שכאלו יכול האדם לאבד את אישיותו לטובת
אישה מפלסטיק ובית על עץ.

יש אפשרות כי במקרה זה יוותר לי לחפש את האבוד בעולם השלישי
בחשיבותו, כשאביט בהשתקפותם של פחוני הכסף בחופי הזהב, ממש
לפני הרגע והמומנטום של צלם מלנכולי המעוניין להעביר את תחושת
מצלמתו וליבו (בסדר הזה) לקוראיו הנלהבים של הנשיונל
ג'אוגרפיק, אך אומרים כי לילדים שבעי הקרבות - האבודים בעולם
עם המספר שטרם נמצא (אם כי אין אני לי ומילי כבר מזמן אבדה).
נדמה לי שאולי ובכל זאת השקר והאמת תלויים במתבונן ונשמתו
כאחד, ובעצם ההבדל בין הראשון לאחרון טמון בחובו של איש,
ובפירוש שכתב לנפשו המתלבטת... (פה אני פורשת).