הלוואי שיכולתי להיות שם שוב, עוד פעם אחת, אני לא מבקש הרבה.
אף אחד לא יכול להבין אותי, אני לא חושב שאף אחד בעולם לא
הרגיש את מה שהרגשתי. מאז אותו רגע סגרתי את עצמי בחדר.
היה לכם רגע שלא שמעתם שום רעש מבחוץ? רגע ששום מחשבה לא עברה
לכם בתוך הראש, שום רעיון לסיפור? שישבתם בלי לזוז ולא דמיינתם
שום דבר, איך אתם בורחים מהכול, או איך אתם זוכים במלא כסף
ופתאום יש לכם הרבה חברים, או איך אתם משיגים את האחת היחידה
שתמיד רציתם? לשבת מבלי לזוז, כשלבכם מפסיק לפעום ואתם מפסיקים
לנשום, בלי שום רעש שחודר לכם לתוך המוח שלכם וממלא אותו?
אתם לא יודעים מה זה. אתם לעולם לא תדעו מה זה. זה יותר טוב
מכל דבר שאי פעם חוויתם - רגע של שקט.
כבר כמעט שנה אני סגור בחדר אטום, מנסה למצוא אותו ולא מצליח.
ההרגשה הכי טובה שיש בעולם, אפילו יותר טוב משינה, כי כשאתה
ישן אתה חולם והראש שלך מלא בפנטזיות ובסיוטים - בלי שום רגע
של שקט.
יושב ומסתכל על הקירות הלבנים, מנסה לגרום ללב להפסיק לפעום
ולראש להפסיק לחשוב... אבל כלום. לפעמים אני חושב שהיה עדיף
שלא היה לי את אותו הרגע של שקט. השתניתי מאז, הוא לקח לי כל
מחשבה וזיכרון, כל הזמן אני חושב ונזכר באותו הרגע, הרגע הכי
טוב שהיה לי בחיים. הרגע שכלא אותי בתוך החדר הזה.
אני לא מבקש הרבה, אני לא רוצה שום דבר אחר חוץ מרגע של שקט,
לא אכפת לי למות אחר כך, אבל אני חייב עוד רגע כזה.
קם ומתחיל לרוץ, נתקע בקירות, בועט באוויר, מושך בשער, מרביץ
לעצמי. אני מאבד את שפיותי. שונא את אותו הרגע, למה זה קרה
דווקא לי, למה הוא לקח את חיי?
יש רק דבר אחד שאני רוצה ולא אכפת לי למות אחר כך, נופל על
הרצפה חסר כוח שוכב ומתנשף בכבדות, לבי הולם בחוזקה וראשי מלא
במחשבות על אותו רגע.
הלוואי שהיה לי עוד רגע של שקט.