[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שרון פז
/
תחת ירח אורבני

שכבתי מכורבל בתוך שמיכה ישנה וקרועה מחומם על ידי ערמת סחבות
בסמטה חשוכה כשלפתע התעוררתי בבהלה. הרגשתי כאב חד ברגלי
ושמעתי מישהו קורא " היי ! אתה חי?!".
הבטתי מעלה , אור הירח לא הגיע אל קצה זה של הסמטה ולא יכולתי
לזהות את פניי הגבר שצעק אליי. הגבתי בתנועת יד, כאילו להרחיק
אותו ממני , להראות סימן חיים כדי שיעזוב אותי לנפשי , אך זה
לא עזר. הוא התכופף וקרב אליי עוד יותר ושאל "מיצי?". "לא" ,
עניתי והוא הלך לדרכו.
זה היה ליל ירח מלא וקרו לי כבר הרבה דברים מוזרים כך שכל זה
לא הפתיע אותי. ראיתי את הדמות מתרחקת ומדדה לה במורד הסמטה.
יכולתי לנסות לחזור לישון אבל הכאב ברגל היה יותר מדי וחוץ מזה
שהסקרנות שלי גברה עליי.
קראתי בצעקות לדמות שתעצור . חשבתי לעצמי שאם אני כבר ער אז
לפחות ליהנות מזה.
ג'ק ששכב מכוסה ומוסתר היטב בערך שני פחים ממני ולא הוטרד על
ידי הנווד המוזר התעורר מהצעקות שלי. הוא היה מאוד פנטי לגבי
השינה שלו וזינק לעברי כדי שאני אשתוק ושהוא יוכל לחזור לישון.
נאבקתי בו והצמדתי אותו לרצפה.
"ג'ק , אני יודע שהיו לנו חילוקי דעות בעבר , אבל אתה רואה את
הדמות הזאת שם? הוא נווד תמהוני שאיבד את החתול שלו ואני הולך
לעזור לו למצוא אותו! ".
לג'ק לא הייתה חיבה גדולה לבעלי חיים , הוא נהג לטפח את הכלב
רחוב האימתני המצוי רק כדי שירחיק את החתולים מפחי האשפה שלו.
"מה איכפת לך מהחתול שלו?" , שאל ג'ק.
"לא איכפת לי " , עניתי. "אבל אני כבר ער וזה לילה של ירח מלא
, אתה יודע כמה דברים נהיים מוזרים בלילה כזה"  , הוספתי. חיוך
זדוני עלה על פניו של ג'ק , כאילו היה לו איזה רעיון איך לעשות
את הלילה הזה הרבה יותר מהנה ואז בקלות בלתי נסבלת הוא העיף
אותי מעליו וקם על רגליו.
"למה לא אמרת קודם? בוא נלך למצוא את החתול של האיש המוזר" ,
אמר והחל ללכת אל מחוץ לסמטה בניסיון למצוא את הנווד.  
קמתי על רגליי וניסיתי לעמוד בקצב שלו , הוא היה הרבה יותר
מהיר ואתלטי ממני.  
קצה הסמטה התחבר לרחוב צדדי ללא מוצא. מצאתי שם את ג'ק והנווד
מחטטים בפחים בקצה הסתום של הרחוב. הצגתי את עצמי וסיפרתי
לנווד שהחלטנו לעזור לו למצוא את החתול.
"הוא יודע" , אמר ג'ק , "אבל הוא לא מוכן להגיד לי אפילו איך
קוראים לו אז החלטתי לקרוא לו ג'וני , כמו ג'ון דו אבל חמוד
כזה".
חייכתי והסתכלתי על ג'וני. הוא היה גבוה אבל ההליכה שלו הייתה
שפופה , בגדיו היו מלוכלכים  וניכר עליו שעבר זמן רב מאז
שהפנים שלו פגשו בסכין גילוח או סבון. אנחנו לא היינו יותר
טובים עברו כמה שבועות מאז שמצאתי איזה מקום להתקלח בו, בדרך
כלל היה מדובר באיזה בית שנעזב על ידי הדיירים שלו לאיזה שבוע.

"בוא נלך למצוא את החתול שלך" , אמרתי , אבל ג'וני היה מכונס
בתוך עצמו , הסתכל על הרצפה וחזר שוב ושוב על אותם מילים , "
לא חתול . מיצי" .
ג'ק הסתכל עליי במין מבט כזה של "למה הכנסת אותי?" ויצאנו לעבר
הרחוב הראשי.
השעה הייתה בטח משהו כמו בין חצות לעלות השחר וניסיתי לדלות
מג'וני כמה שיותר פרטים לגבי מיצי. לא הייתי רגיל להסתובב
בשעות האור ובטח לא הייתי רוצה להיות במרכז העיר כשהשחר יעלה.
"מיצי ? מיצי הוא יותר מחתול , הוא חבר שלי. הוא הדבר היחיד
שנשאר לי מאבא ולפעמים כשאני עצוב אז הוא מדבר איתי וזה
עובר".
"מה זאת אומרת מדבר איתך ? הוא חתול!" , זעם ג'ק , אבל ג'וני
המשיך להתעקש על זה שמיצי החתול יכול לדבר.
"מה עוד הוא יודע לעשות ? " שאלתי כשאני מנסה למנוע מעצמי
לפרוץ בצחוק.
"הוא חבר! חבר! " , צעק ג'וני ובייאושו התיישב עם הגב לקיר
בניין.
ג'ק פנה חזרה לכיוון הסמטה . "זה לא שווה את השינה שלי " , הוא
צעק עליי ונעלם מעבר לפינת הרחוב. הסתכלתי על ג'וני שוקע בתוך
עצמו במחשבות וממלמל ללא הרף , לרגע ריחמתי עליו ואז פניתי
בריצה אחרי ג'ק. ממש לפני הפינה שלנו בסמטה ראינו את אחד מכלבי
הטיפוח של ג'ק דוחק לפינה חתול שהסתובב בין פחי האשפה. כשלא
היה לחתול לאן לברוח הוא ניסה לשכנע את הכלב שלא לפגוע בו.
לרגע הקוז'ו התורן של ג'ק היסס, התקרבתי אל החתול ושאלתי
"מיצי?".
הסחת דעתו של החתול לאותה שנייה שהוא פנה אליי וקרא בלשון בני
אדם "הצילו!" , הספיקה לקוז'ו כדי לבצע את זממו. ג'ק הסתכל
עליי בפליאה ואמר " אז כנראה שג'וני לא היה משוגע אחרי הכל".
חייכתי חיוך של אמרתי לך וחזרתי לישון







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פלגיאט זה לא
הכבוד הגדול
ביותר שאמן יכול
לקבל.


אבל מציצה - זה
כן.




אד המתאבד,
מילים כדרבנות


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/10/01 14:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרון פז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה