|
היא לקחת אותו אל מחוזות האהבה
הפרטיים שלה
אל ההרים אליהם נהגה לברוח
כדי למצוא שלווה
שם אל מול הנוף
בעמדה עם כן הציור
והצבעים
ציירה את אשר קלטה
מן הנוף
ממראה הכנסיות שעל ההר
ממראות המסגדים שבעמק
היא הקשיבה לדממה המופרת לפרקים
מקול הפעמונים
ומקריאות המואזין
זה היה מקום מפלטה
ולשם היא לקחה אותו
מאהבה
מאמון
מרצון לחלוק
היא לקחת אותו אל מחוזות האהבה הפרטיים שלה
שם ישבו שעות
היא דיברה על אהבותיה
הוא על אהבותיו
היא דיברה על צלקותיה
הוא על צלקותיו
שם התחברו נפשותיהם
מבלי שהתכוונו
מבלי שתכננו
הוא אף פעם לא שאל
"התגעגעת אלי"?
והיא ידעה שאם ישאל תאמר לו:
"ממש לא, תזכיר לי מי אתה?"
היא לא רצתה שידע עד כמה נפשה קשורה בנפשו
והוא נזהר מלומר עד כמה מתגעגע
אבל יום אחד
הם לא נזהרו
והאש שפרצה שם
כילתה
את היכולת
לשבת שוב במקומות האהבה הפרטיים שלה
לחלוק את התחברותם |
|
|
אם שתיקה שווה
זהב.
ומי שמחטט באף
מחפש זהב.
אז המחטט תר
בעצם אחר שקט
נפשי? או שמא
זהב שווה נזלת?
צעיר מתוסכל
וזהו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.