אני מת לנשק אותה, אבל אין לי את האומץ לעשות את הצעד הזה.
אנחנו יושבים ברכב כבר 10 דקות, היא לא עושה רושם שהיא הולכת
או אפילו מתכוונת ללכת, אז היא נשארת כי כיף לה איתי, כי אני
מוצא חן בעינה, אז יאללה מה הבעיה... תתקרב אליה ותנשק אותה,
היא רוצה את זה הרי אחרת היא ממזמן היתה עולה הביתה, אני מעביר
עוד תחנה ברדיו, מדליק עוד סיגריה, מסתכל עליה מדברת, מסתכל על
השפתיים שלה, על העיינים שלה, מנסה להביט בה במבט עמוק ומלא
תשוקה, מנסה אולי לרמוז לה על הכוונת שלי, אני מחפש רמזים
אצלה, החיוך שלה לא יורד, העיינים שלה זוהרות והפנים שלה
קורנות.
נו אז מה הבעיה טמבל, תתקרב ותנשק אותה, מה כבר יכול לקרות,
מקסימום לא לא, אז תהיה כזה פחדן.
טוב הנה זה מגיע, החלון נפתח, ההזדמנות ניתנה, יש שתיקה, שתיקה
מביכה, אני מכבה את הסיגרה, אני מפנה את ראשי אליה, אנחנו
קרובים, הנה זה מגיע, אני לוקח נשימה עמוקה, עוצם את העיינים
וניגש לנשק אותה.
לפתע אני שומע, "חמוד מה אתה עושה?"
מנסה לנשק אותך, חשבתי ש... ש... ש... את בעניין, שש... ש...
מה לא?
"לא חמוד, בכלל חשבתי שאנחנו ידידים..."
אה... טוב...
"שומע חמוד, אני עולה הביתה, נהיה בקשר, להתראות מותק"

ביי שהיא כבר לא שומעת יוצא מפי.
רוורס, פול וואליום, מדליק סיגריה, אינפקטד בדיסק, בת זונה!