אני יודע כמה פרטים על העולם,
מדי פעם, חושב, אפילו יותר מכולם,
אני יודע כמה פרטים על החיים,
מה אז אמרו ומה היום הם מקיימים,
אני יודע כמה פרטים פה ושם,
מה היה ומה לא יהיה אף פעם.

אני יודע, קצת על רגש,
שזורח ובסוף שוקע, בדיוק כמו השמש,
שמגיע בלי התראה, חודר עמוק,
ויום אחד גם בורח למקום רחוק,
מותיר צלקות וסימן שאלה אחד גדול,
אני כאן, מספר וממשיך לשאול.

אני יודע, קצת על גורל,
הכל כתוב למעלה, ואין לומר חבל,
זה כבר ידוע, מה שאסור להגיד,
צריך להמשיך, כמה שזה נראה מפחיד,
יש מי שרואה הכל, רק הוא הגואל,
אני כאן, מספר וממשיך להתפלל.

אני יודע, קצת על אנשים,
שמתחלפים עם הזמן, ישנים וחדשים,
כולם אותו דבר, אף פעם לא משתנים,
לפעמים רק מתגלה הצד האחר שמבעד לפנים,
אז הכל מתבהר, והעיקר הופך תפל,
אני כאן, מספר וממשיך להתבלבל.

אני יודע, קצת על אהבה,
שבוערת כמו נר, ומטפטפת כמו שעווה,
כל התחליפים לא ישתוו לפעם הראשונה,
ושום שקרים היא אף פעם לא קונה,
רק האמת מדברת, ועד שהיא תחלחל,  
אני כאן, מספר וממשיך לקלל.


אני יודע, מה באמת אני יודע,
רק מלח על הפצעים אני זורע,
מרוב שאני יודע, אני מזמן כבר לא פוגע,
לא נוגע, לא נוגע,
כבר הפסקתי לשאול את אותן שאלות,
כבר הפסקתי להאמין בהתגשמות משאלות,
התשובות לא ברורות, התקוות נקברות,
רגש, גורל, אנשים ואהבה,
וחלומות שפתאום מתנפצים,
כי בכל שושנה יפה מגלים גם כמה קוצים,
ובכל רגש יש קנאה שתהרוס,
לכל גורל יש ייאוש שירמוס,
מכל האנשים יש אחד שישקר,
ואהבה, עליה מיותר עוד לספר.

ואולי אתם, כי לי כבר לא נותר דבר,
לא רוצה להמשיך לחייך חיוך נסתר,
תנסו אתם, אני פשוט חושב שזה די מיותר,
כמה פרטים, כמה שקרים, כמה עוד אפשר...