שקט הוא שם הים,
רק דגי זהב שטים,
מנגד שמש רם
חודר בינות גלים

ספינת מפרש קטנה איבדה את כיוונה
נקלעת חיש מהר לעין הסערה.
שבעת יושביה אוחזים
בתורן והוזים,
העונש הוא גדול
על הרג החיים.

נווט אחד קרא
"הירגו את הציפור,
יושבת לה ממעל
מביאה רק את השחור."

חיש קל חוזרים אליו
קולות המלחים
"תיפסו אותה עכשיו!
"נסעד כמו מלכים."

ירייה אחת פילחה
נפל לו המקור
איבד איזון לפתע
פרחה נשמת ציפור.

קולות של צחוק וצהלה
לבטח נשמעים
האלבטרוס המת יהיה מאכל דגים.

כריש לבן אחד אורב
עמוק בלב הים
עיניו מתגלגלות
עם הגיע בשר אדם.

אדוות גדולות של קצף
של ים ומאדים
שבעת יושבי דומם
בלב ים נטרפים.
אל על צוחק לו איש גדול משועשע כל כך
רב החובל המהולל למצולות מוטח.

סימן חיים אחד נותר,
זועק למרחוק,
גזירי שמלה כתומה  
קרועה לה על החוף.

שני נפילי ענק, עומלים יומם וליל
את משפחתם איבדו כך סתם
לממלכות הצל.

רצים אצים בבהלה
אוויר מלא צלילים,
קולות של בכי ונהי
על מות כל הקרובים.

ימים להם עוברים
והאדם עמל
נולד, עובד וגם לומד,
לאושר מתפלל.

רודף הוא אחר כח, כסף וכבוד
אך הגורל מיטיב עימו,
עוצר בו מלצעוד.

מלאך אחד לבן
מלא יראה והוד,
שומר הוא על הסף
עייף מלעמוד.

רב החובל עובר בסף
שואל בדאגה
"מדוע איך שכך קרה
היה פשוט נורא...."

"אל דאגה חבר",
"ברוך הוא בואך."
ניתנת הזדמנות שנייה
עם תום המלאכה..."


שפעת העופות,
ישראל 2006