הלכתי בחושך,
לא היה איש לצידי.
הלכתי מגששת,
את הדרך הנכונה מחפשת.
פתאום הנה אור,
בקצה של המערה.

כן אז אתה אליי הגעת,
אהבת וחיבקת,
תמיד איתי, נצח
כך הבטחת, ואני
מסונוורת מאורך
מזה שאני לצידך
האמנתי, בך בטחתי

עברו השבועות
וכשאיתך הייתי
הרגשתי בחלומות.
היית אורי, אורי היחיד,
האור שהגיח מקצה המערה.
אך כן גם שכחתי,
שלפעמים האור הוא
רק פנסיה של רכבת.

כן אז אותי נטשת
נפרדת, לא חיבקת
אמרת די, מספיק
ואני שכבר התרגלתי לאור
נעלצת לצעוד בחושך
החשוך מכולם
כי טיפשה שכמותי
אני התאהבתי
התאהבתי ושבורת לב נשארתי