[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניר בן סימון
/
נגיעה אינטימית

לילה ארוך וקיצי, שבו שום דבר לא קרה. הכל נראה יבש כקקטוס
במדבר. רוח נשבה ואיימה לפרק את זיו מגל החום הגדול ששטף את
החדר. המזגן לא פעל, כך נראה.
אגל זיעה בצבץ במצחו של זיו והוא ניגב אותו בעזרת חולצה מיוזעת
ממילא. כעבור דקות ספורות אותו אגל זיעה הופיע שוב.
בידו של זיו היה מצוי שלט רחוק ישן. הוא, כך נראה, כיוון את
השלט לנקודה בלתי ברורה אך נראה שהפעולה של לחיצת הכפתור לא
פעלה.
לבסוף היד שמטה את השלט הרחוק. היא נפלה והתרסקה על הרצפה. זה
לא אכפת לו. הוא הניע את ידו בעצלנות אל קערת הגרעינים.
"מתי תזיז את עצמך? עד מתי תהיה כאן - חסר מעש?" שאל קול נשי
במעט. זו הייתה חווה, ידידתו הטובה של זיו. היא הגיחה מעבר
לפרוזדור הקצר המוביל לחלק האחורי של הדירה.
היא נשאה עמה סל כביסה שהריח מאבקה לבנה. הריח הזכיר לזיו שלא
התקלח כבר כמה ימים. הוא הרים את ידו ובצעד זריז הריח את בית
השחי שלו.
כן. לא היה שום ספק בריח. זה ריח של גבר שידע ימים טובים
יותר.
"הגיע הזמן שתזיז את התחת שלך ותצא לבלות. אתה רוצה לבלות כך
את ימיך - בודד וגלמוד - כשרק היד מענגת את איברך?" שאלה
והוכיחה אותו על מעשיו. "ואל תשכח שאתה אינך עובד..." הוסיפה.
הוא לא ענה. בתגובה הוא קם - שוכח את קערת הגרעינים שעליו
ומפילה ארצה. זה לא נראה שהפריע לו במיוחד כי הוא אפילו לא טרח
להרים את הגרעינים ולנסות לנקות את דיר החזירים הזה.
היא הזיזה את מותניה הצדה ואפשרה לו לעבור לידה. הוא הפטיר
לעברה אנחה קלה. היא לא אמרה דבר אלא רק הניחה את הסל והחלה
לחפש את שואב האבק בעודה נאנחת קלות ומייחלת ליום שבו זיו
יתמסד סוף סוף ואותה אישה מסכנה תיאלץ לסבול אותו.

מקץ דקות אחדות זיו הביט בעצמו במראה של המקלחת. הוא היה עירום
לבד מהגרביים שאותם עוד לא טרח להסיר. הוא הביט בעצמו ובחן את
גופו. שרירי, אך מעט כרסי. שיער בקושי ונראה. המפשעה נראתה לו
כיער פראי המגדל כינים למיניהם. הוא לא הכחיש שהוא נראה כמו
טרזן בלתי מגולח. הוא ידע שהוא יצטרך לעשות את זה. והוא שנא את
זה. הוא הושיט את ידו לעבר איברו וניקה אותה מעט. הזין הרפוי
נראה בהיר מעט יותר. הוא לא היה בטוח בעצמו בכלל. הוא הושיט את
רגלו הימנית והוריד את הגרב. אחר מכן את הגרב השנייה זרק גם
כן. הוא הכניס את רגליו למים הרותחים שהמתינו לו כשהוא מילא את
האמבט עד הסוף.

דקות ארוכות מתענג על החום שהמים החמים העניקו לו. דקות בודדות
שבהן הוא יכל להעריך את היכולת של הסבון לחולל שינוי שעה שסיבן
את עצמו והסיר מעליו לכלוך. הוא הרגיש נקי הרבה יותר- גם מבחוץ
וגם מבפנים. לבסוף הוא טבל ראשו מתחת למים החמים. שמפו החל
להינזל מעליו והוא חש צריבה בעיניו. זה כנראה הצריבה הכואבת-
צריבה שהזכירה לו שהוא לא נקי מבפנים וכי זו אשליה שנגרמת לכל
אחד במצבו. הוא לא ניסה אפילו לנקות את עיניו והניח לצריבה
המכאיבה להמשיך. לאחר מכן הוא הרים את הטוש וניקה את מה שנשאר.
הפקק חולץ ממקומו ויחד איתו חולץ תחושת הגועל שאחז בו בימיו
האחרונים. אותה תחושה שמלווה אותו כבר שנים רבות. ועדיין...

מלאכת הגילוח הייתה כאפס מאופס לעומת החשש שדם יינזל מעבר
לחתכי הגילוח שידע כי ישאירו. הוא השתדל קודם כל להקל במלאכה
בעזרת גילוח לא מעמיק ולאחר מכן גילח את מה שלא גולח קודם לכן.
בזה אחר זה הופיעו חתכי גילוח. הוא גנח בשקט ולאחר מכן הושיט
ידו לנייר. הוא ניגב את כתמי הדם. הוא ראה את הדם ניגר מעלי
גרונו ולא עצר את זה. לאחר מכן הדם נקרש והוא החל לגלח את מה
שנשאר. בושם הוא שמר לסוף. הבושם צרב את חתכי הגילוח שנותרו.
לאחר מכן הוא התלבש.

"יציאה נעימה, זיו." אמרה לו חווה בעודה מנשנשת משהו מול
הטלוויזיה. הוא הניח שעבר זמן מה מאז שנכנס להתקלח. הוא לא טרח
לשאול מה השעה ונטל את מעיל העור שלו. כשהוא יצא את הדלת הוא
הספיק לשמוע את חווה מאוחריו מקללת משהו שנוגע לתכנית המשודרת
בטלוויזיה.  הוא חייך לעצמו וירד במדרגות החוצה.

הקור קידם את פניו בצליפה מקפיאת דם. הוא התהלך כשידיו תחובות
בכיסיו הוא התהלך דרך קצרה אך לא ידועה. הוא פנה בסימטה חשוכה
ולא ידועה. כאילו השטן דחף אותו, הוא עשה עוד פנייה חדה אל
סימטה נסתרת וחשוכה. הוא הלך מרחק נוסף ושוב פנה בפנייה חדה
שמאלה. מה שנראה לעיניו היה יותר מסתם מילים לתאר את הבית
המפואר שנעמד מולו.
הוא נכנס לבית המפואר מבלי לטרוח לדפוק בדלת הכניסה. הוא ניגב
את נעליו בשטיח לבן שהוצב בכניסה על מנת לשמור על הרצפה של
הבית נקייה.
"ברוך הבא, אדוני." קיבלה אותו משרתת לבנת-עור. הוא הביט בה
קצרות והושיט את מעילו לעברה. היא לא מיצמצה אף רגע והתחמקה
משם חיש קל.
הוא סקר את הקומות השונות שהיו מלאים בזוגות או בנשים. כולם
היו עירומים. הוא ניגש לעבר המפלס התחתון ומזג לעצמו משקה.
וודקה.
התאורה הייתה חלושה קמעה. הוא לא היה מוטרד מכך במיוחד. הוא
הושיט את ידו לעבר נעליו והחל להורידן ולאחר מכן נשאר בגרביים.
למען ההגינות והבריאות שלו.
לאחר מכן הוא נכנס לחדר בקצה המפלס התחתון. הוא הוריד מעליו את
הבגדים והשאיר בלוקר מיוחד שהיה מיועד לו באופן מיוחד.

שלוש שניות לאחר מכן הוא כבר לא הבין מתרחש סביבו. שלוש נשים
ניגשו אליו והחלו ללטף אותו בתענוג ובתאווה. אחת מהן החלה לבצע
בו מין אוראלי. השנייה סתם נגעה בפטמותייו. השלישית נישקה אותו
צרפתית בצורה מטורפת ואובססיבית.
הוא ראה אותה. היא חלפה בצעד מהיר ועצבני ומיררה בבכי. הוא שם
לב שהיא פונה למסדרון השמאלי- מסדרון זניח במיוחד וקריר.
לפתע הוא הסיר אותן מעליהן בגסות ופונה לקצה המסדרון השמאלי.
הוא ראה שם אישה יפהפייה, עורה לבן, והיא עצובה, גלמודה, ואינה
מסתכלת על איש. היא לבושה. הוא מתקרב אליה, נוגע בה.
מבטה אומר הכל. הוא מסובב אותה אליה ומפשיט אותה. היא לא
התנגדה. שלוש הבנות שהתנפלו עליו מקודם עמדו וצפו בו. הן
הושיטו יד והחלו לאונן.
הוא העיף בהן מבט קר. רומז להן שהן מיותרות שם. הן בכל זאת
המשיכו לעמוד שם כמו עציצים.
הוא נהם קצרות, מפחיד אותן ואז שב לאישה שקודם לכן הפשיט אותה.
הוא אחז בחזייה שלה והסיר אותה באכזריות. זו נקרעה ונזרקה.
הוא ירד עם שפתיו לעבר צווארה. ספק מנשק ספק נוגע. היא פלטה
אנחה קלה אך עדיין לא הראתה סימנים כלשהם. הנערות שהציקו לו
הסתלקו מהמקום בזעם, יש לציין.
                                                         
                                                         



את מה שהוא עשה לא היה ניתן להבין כי הוא לקח אותה לפינה אפלה
ומשם לא היה ניתן לצפות בדבר מבלי להתקרב. זיו היה ידוע
בקנאותו לפרטיות ומכיוון שהוא שונא להתעלס עם אישה בנוכחות צד
שלישי. הוא שנא להתעלס עם גבר בנוכחות צד שלישי. הוא שנא לשכב
עם שני צדדים מאותו מין. הוא היה כזה- שמרני וקנאי לפרטיות. אף
על פי שהוא לא נראה כדוגמן על, הוא ידע לטפח את עצמו כשהוא רק
רצה. הדוגמה הטובה ביותר הייתה אותו ערב- כשחברתו הטובה העירה
לו על העובדה המצערת שהוא לא עושה כלום עם חייו.
זה היה נכון בחלקו. זיו היה מובטל במשך שישה חודשים. כל הזמן
הזה הוא היה עם חווה בדירתו המעופשת והקרה, יושב בכורסא הקבועה
שלו, מתבטל... אוכל... בקושי מתעמל. בקושי חי את החיים. זה מה
שקורה כשמתגרשים- הוא איבד את החשק לחיות.
שרה. הוא זכר אותה. הבת שלו. הוא נזכר בתלתליה הבלונדיינים שעה
שחיפף את שערה במקלחת, תוך כדי שהוא נזהר לא לטפטף לעינייה
שמפו ולצרוב את עינייה הכחולות.
הוא גם זכר את יונה. השנים לא עשו עם יונה טוב- להיפך, השנים
גרמו לה להיראות זקנה פי שניים. היא הייתה אישה טובת לב אך היא
הניחה ליותר מדי אנשים להתערב לה בחיים. בין השאר היה אביה
העשיר כקורח- פול.
הוא אף פעם לא סבל את פול. גם הוא, מצידו, התייחס אליו כזר
גמור. כל זה השתנה כששרה נולדה. הוא היה שיכור כששכב עם יונה.
היא מצידה ניצלה את זה ונכנסה להיריון.

כל זה חסר משמעות עכשיו. זה נשמע כאילו זו טלנובלה באלף ומשהו
פרקים- אך זו רק חלק מהמציאות המרה המוטלת על תושבי כדור הארץ.
זיו לא היה מישהו מיוחד ופרוטקציונר. גם את מזלו הרע הוא קיבל
כחלק מהמציאות המרה של חיינו. בעודו נוגע בשדה של האישה שלקח
לפינה האפלה, הוא חשב על העובדה הקטנה שאת האושר שלו הוא לא
ימצא לעולם. כנראה. הוא נישק את הפטמה הזקורה שלה. היא נאנחה
קלות. זה לא ריגש אותה.
היא פנתה אליו וניסתה לנשק אותו. הוא הניח לה לעשות כרצונה ואף
הנחה אותה להפשיט אותה. את מה שעשו אחרי כך ניתן לסכם במילים
ספורות: סקס ללא רגש אהבה או כל דבר אחר. הם גמרו ביחד והוא
נשאר בתוכה זמן מה. לאחר מכן הוא עזב אותה והיא המשיכה לשרוע
על הרצפה- מניחה לגברים אחרים לבצע בה את רצונם. כבר לא היה לה
אכפת.

שלושה ימים לאחר המאורע הזה הוא שוב היה על הכורסא בדירה של
חווה. הפעם הוא היה לבוש, מגולח, ומרוצה מעצמו.
"הבנתי שהגיע הזמן להילחם על שרה." הודיע לה. זו חיבקה אותו
באושר והזמינה פיצה כדי לחגוג את המאורע. הוא סיפר לה על
תכניתו. הוא ישלח זונה לפול. צילומים. סחיטה. היא הקשיבה
בתשומת לב ותיקנה, העירה, או אישרה את כל התכנית כולה.
הוא סיפר לה על הנגיעה הקרה שנגעה בו האישה לפני שלושה ימים.
כשהוא גמר בתוכה הוא הרגיש שהיא נגעה לו עמוק. קצת יותר ממה
שסקס מזדמן אמור להיות.
היא הנידה עפעף. אף על פי שידעה שידידה הוא מתפרפר וחופשי
לעשות כרצונו- היא לא הייתה מרוצה כאשר הוא היה יוצא במטרה
לחפש זיונים.
הם סיכמו ביניהם שהם לא יזדיינו. היה זה הסכם בלתי כתוב. הוא
הניח לה לנקות את הדירה המעופשת מדי יום והיא הניחה לו לנפשו.
היו אלו יחסי גומלין: עזרה ולתת האחד לשני חופש פעולה.

                                                     



הנדנדה עלתה מעלה ומטה. היא דמתה את החוויה כאילו טסה בחללית
קטנה. היא התרגשה כשהיו נדמה שידייה נוגעות בשמיים. היא חייכה
בחיוכה המדביק אנשים- יש כאלה שיאמרו שהיא ממיסה לבבות- וגרמה
לאמה אושר.
יונה דחפה את שרה על הנדנדה בגן השעשועים. ממרחק לא רחוק משם
ישב פול. הוא קרא עיתון והיה די מוסח מדעתו. יונה ושרה שרו יחד
שיר כלשהו.
זפול התרומם ממקומו. נראה שסיים את העיתון- הוא השליך אותו לפח
הזבל בעודו מקלל חרישית- נזהר על נכדתו.
אישה לא ידועה נכנסה לגן. היא שלחה את בנה לשחק והתיישבה די
קרוב לפול.
עשרים דקות. זה כל מה שנדרש לה.
בית מלון זה לא רק מקום לנוח בו. זה גם מקום נהדר להזדיין
בסתר. יתרונות רבים היו לבתי מלון. הם גם היו מקומות לגילוי
בגידות כאלה ואחרות. פול ווקר לא היה אחד מני רבים. את פאולה
הוא הכיר בגן ומיד נדלק עליה. כמה משפטי פתיחה כושלים- אך את
פאולה זה לא הטריד במיוחד- היא התעניינה עד כמה הוא טוב במיטה.
מצלמה נסתרת הוסתרה בחדר 495. זיו אירגן הכל. פול ווקר נפל
למלכודתו כמו זבוב נטרף על קורי עכביש.

"התרצה לאשר את קבלת החבילה הזה?" שאל שליח כעבור כמה ימים את
פול. הוא חתם וקיבל את החבילה. צפייה קצרה. קללות. טלפון קצר
והוראה לאתר את הממזר שיזם את זה. הוא לא נאלץ לחכות הרבה כי
זיו התייצב אצלו כעבור זמן מה. הוא מבטיח שלא יראה את הקלטת
ליונה אם פול יתן לו את מבוקשו.
ואז זה קרה.
קליע חודר באיטיות את גופו של זיו. כאב מפלח את צלעותיו. ראשו
נשמט אחורה. גופו מוטל אחורה. הוא חובט לבטח בכיסא היקר של
פול. היד של פול עודנה אוחזת באקדח. הוא שמט את האקחד והניע את
ראשו אנה ואנה בבהלה. גופתו של זיו הייתה מוטלת על הקרקע מבלי
שהייתה לו שליטה. פול היה חמום מוח והוא עשה דברים שתמיד התחרט
עליהם- אך המעשה שזה עתה עשה היה אכזרי, נתעב, ואפילו טיפשי.
השוטרים כבלו את ידיו של פול ווקר- איל ההון העשיר ביותר-
ואולי הטיפש ביותר. הוא מובל למעצר בתנאים מחמירים.
האמבולנס מזדעק למקום- הייתכן ואיחרו את המועד? הייתכן והירי
הפך לרצח?

ראייה מטושטשת. זה מה שהוא ראה. אט אט ראייתו התבהרה והוא החל
להיזכר. הקליע שחדר אליו... החבטה בכיסא... הוא ניסה לקום אבל
היה כבול ומגע של אחות לחשה לו: "אתה במקום בטוח. תודה לך.".
תודה מקרב לב, היא אמרה שוב ושוב. בימים הבאים. זיו לא זכר על
מה. הוא ניסה לאמץ את זכרונו וככל שניסה- מוחו כשל במשימה
הפשוטה. הוא הביט בה. מבטה היה כעת מודלק. המבט היה מוכר מאוד.
הוא נרדם תוך כדי שניסה לפענח את המבט המוכר.

פול ווקר ייכלא על ניסיון לרצח. כל הונו עבר אל יונה ההמומה.
יונה לא מצדיקה אף איש במקרה הזה. היא מבינה שלכל אחד היה סיבה
משלו. אם כי היא תומכת הרבה יותר בזיו. שרה לא יודעת שסבה הוא
כמעט רוצח ולא שאביה הוא סחטן מגעיל בדרגה ראשונה. היא גם לא
תדע לעולם.
קליע נוסף מחריד את מחוז הכלא. שוטר עומד במקומו. המום. ראשו
של פול מנוקב באותו קליע שקלע בזיו במקרה. האקדח סופקה לשוטר
ממכירות שחיתות שערכה חווה- ידידתו של זיו. מה האירוניה היא
שהידידה היא זו שנוקמת דווקא...

ואז זה בא לזיו מתוך חלום סיוטי שחלם- האחות הייתה זו שגאל
אותה מהבתולים בליל סיפוק הבשרים שערך. הוא נהג בה כאילו הייתה
מלכה. כאילו היא לא סתם עוד רכוש. הוא זכר את הנגיעות שנגע בה.
נגיעות אינטימיות. הוא קרא לה ונגע בה.
הנגיעה הזו הייתה האחרונה שזיו העניק לאישה כלשהו. לבו פסק
מפעולתו והוא הביט בה. מבט ריקני הופיע כעת במקום המבט הכחול
שראתה בליל שגאל אותה מבתוליה. היא התכופפה ונשקה לו נשיקה
צוננת ולאחר מכן נגעה לו בנקודה שמצא שמרגשת אותו- הפה. דמעות
זלגו מבעד עינייה. הוא היה מבחינתה הפעם הראשונה. לא הפעם
השנייה.

הייתה זו נגיעה אינטימית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
21
22
23
פוצץ!


סרק סרק!

המהנדס


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/08 17:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניר בן סימון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה