לירז טננבוים / לופוחובה |
שוכבים להם המוני אנשים
ואני עומד בין כולם
שר שירים עקובים מדם.
מסביבי עוד הרבה אנשים
הם לא מתים, הם פשוט לא קולטים
המתים קוראים לי אך קולי נדם
בוכה בשקט עד שנרדם.
החול יזכור אך השלג הלבן יכול לשכוח
כאן האדמה לא קולטת, היא רק סופגת
כמו את דמעותיי
דמעותיי השקטות
במקום כל כך שקט
המקום הכי רועש בעולם.
ביער העצים ממשיכים לצמוח
ואיתם אנשים ממשיכים לשכוח
יש ביער כל כך הרבה עצים
ואנשים באים, שותקים, ומתים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|