יש לו עיניים כחולות, עמוקות כאלה.
למרות שבהתחלה אתה לא ממש שם לב, זה כאילו שיש פשוט עיניים
גדולות שמביטות בך. אתה כאילו צולל לתוך מים עמוקים שאין להם
קרקעית.
הוא בלתי מושג, גבר שיודע מה שהוא רוצה, משיג אותו, אבל הולך
אחרי הכל. אני לא ממש מבינה אותו. יש לו הכל, הוא חזק, יש לו
שרירים מדהימים בבטן, שיער בלונדיני (נכון שזה מחומצן, אבל
עדיין...), שפתיים, עצמות לחיים בולטות - הכל פשוט מושלם.
איכשהו זה תמיד משחק לטובתו. טוב, לא קשה לנחש למה, נכון?

הוא יודע איך לבקש את הדברים שלו. אני זוכרת איך הוא עשה את זה
ושכנע אותי בכל פעם. קודם כל הוא היה לוקח אותי למקום נחמד,
לשתות משהו ולדבר. בזמן שאנשים עברו ליד השולחן שלנו הוא היה
מכניס את הרגל שלו בין הרגליים שלי ומשחק איתי. הוא היה משוחח
איתי שיחה רגילה לחלוטין, כאילו לא קורה כלום מתחת לשולחן. אחר
כך הוא היה מזמין משקה אלכוהולי מהבר. בדרך כלל הוא היה משאיר
אותי לבד לכמה דקות, נותן לי להביט באנשים החולפים. הייתי
חושבת כמה טעון הוא, וכמה הוא מכיל בתוכו, וממלא אותי בכל פעם
מחדש. כל פעם הייתי מגלה על עצמי עוד כמה דברים - דברים קטנים,
אבל בכל זאת. להיות איתו זו חוויה מעולם אחר. הוא היה מספר לי
את סיפורי חיי, את התקוות, את האכזבות, הוא היה קורא אותי כמו
ספר פתוח. בזמן שישבנו בשולחן והוא היה משחק בי.
כשהוא היה חוזר מהבר הוא לא היה מתיישב חזרה. הוא היה עומד
מאחורי ונצמד אלי, לוחש באוזני "בואי". הלחישה הזו העבירה בי
רטט בכל הגוף, בכל פעם. הייתי מסתובבת אליו, קמה, והוא היא
מביט בי בעיניים האלה שלו ומחייך אלי חיוך זדוני. עצמות הלחיים
שלו בלטו והוא מיקד את עיניו בעיניי. הוא היה מושך אותי לרחבה
ורוקד איתי לאט, ריקוד צמוד, מלא תשוקה. בתחילת הריקוד היינו
רוקדים בידיים משולבות, צמודות לירכיים שלנו, נצמדים חזק אחד
אל השני, פיותינו נצמדים כמעט לנשיקה, הוא היה משחק בי. נוגע
לא נוגע היה מעביר את ידיו לאורך גופי. הרחבה כבר הייתה מתמלאת
אנשים שרוקדים צמוד אלינו, ולעיתים היינו נוגעים בזוגות אחרים
ואלה היו מעיפים בנו מבט חטוף. לא היה אכפת לו. הוא הרטיט אותי
בפני אנשים כה רבים. הוא היה משיג את זה כל פעם. משהו בעיניים
האלה...
הוא היה דוחף את ידו אל החצאית שלי. הרגשתי אותו לוחש לי
באוזן, שר ביחד עם השיר המתנגן. גורם לי להשתגע מהמגע שלו
והאדישות שלו, חוסר האכפתיות והעובדה שיש אנשים שמביטים בנו
מדי פעם.
הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי, כמעט נושק לי ואז מחייך אלי
חיוך... חיוך כאילו רע, חיוך כזה שאי אפשר ממש להבין מה הוא
רוצה או עושה. כשהשיר היה נגמר והרחבה הייתה מתפזרת קצת, הוא
היה מתיישב חזרה בשולחן, ואני אחריו. שבויה בקסמיו. זה היה
כאילו אין לי רצון משלי.
היינו יושבים עוד קצת ומדברים, כאילו לא קרה כלום על הרחבה,
כאילו התעלם מהעובדה שכל גופי ונשמתי רוצה בו. הוא ידע שהייתי
מוכנה שהוא יחשק בי כרצוני, יעשה בי כחשקיו וימלא בי את כל
תאוותיו. הוא המשיך לדבר עלי, על הרצונות שלי מהחיים, מהחברים,
מהמשפחה, מהעבודה. רק פעם אחת הזכיר (בכל הפעמים הרבות
שנפגשנו) את הרצון שלי בקשר. הוא קרא אותי בפשטות, כאילו ידע
הכל, אבל התעלם מהעובדה שאותו אני רוצה בקשר, כאילו לא שם לב
שאת כל הרצונות שלי אני רוצה לממש איתו.
הוא היה קם לבר ומזמין עוד משקה ושותה אותו ליד הבר, משאיר
אותי לבד... שוב...
אחר כך היה נעלם, ולא היה חוזר...

הוא תמיד היה משיג את כל מה שהוא רצה. כשהוא רצה סקס, הוא היה
משיג סקס, וכשהוא רצה משקה חריף - הוא השיג את המשקה החריף.
לא היו לו גבולות.
עובדה - הוא השיג את המשקה החריף שלו. כמה פעמים.