מה קורה לתסריטאי שסובל ממחסום כתיבה, לא כתב מאומה בחייו,
אשתו בוגדת בו עם חברו הטוב ועוזבת אותו, הוא מקבל הצעת עבודה
חד-פעמית מאבי נשר... בדיוק, רק יותר גרוע.

חוץ. חדרו של אמנון שגב. יום.

דלת לבנה, רב בריח. הספרה 18 על הדלת. צלצול טלפון סלולארי
במנגינת השיר "לגור איתו" (ריקי גל, מתוך דיזינגוף 99).

פנים. חדרו של אמנון שגב. יום.

הטלפון הסלולארי עדיין מצלצל במנגינת השיר "לגור איתו". המצלמה
סוקרת את החדר: שולחן כתיבה מעץ אורן, עליו ספרים וניירות.
מחשב נייד כסוף, פתוח, שומר מסך של בחורה יפיפייה, ברונטית,
כבת 33 ותינוק כבן חודש בזרועותיה. ליד, תמונה במסגרת מתכת של
זוג ביום נישואיהם. הוא יפה מאד, שיער שחור, גבוה יחסית אליה,
כבן 33 במכנסיים אוף וייט וחולצה לבנה מחוץ למכנסיים. הבחורה,
זאת מהשומר מסך, בשמלה לבנה פשוטה, הינומה וזר לראשה, נמוכה
ממנו ב- 20 ס"מ, כבת 30. מעל שולחן הכתיבה יש כרזה גדולה של
הסרט "דיזינגוף 99". הטלפון הסלולארי מפסיק לצלצל. שקט. המצלמה
נעצרת על הכרזה. הסלולארי שוב מצלצל. המצלמה ממשיכה לסקור את
החדר. מימינו של שולחן הכתיבה יש חלון גדול שמסגרתו עץ אורן,
צורתו ר' וממנו משתקף נוף כפרי בצבעי ירוק וכחול. קומה יחסית
גבוהה - שלישית/רביעית. וילון לבן מוסט, מתחתיו ישנה שידה
ארוכה בצורת ר' (בהתאמה לחלון), שני מדפים, עליהם מסודרים בסדר
מופתי קלטות וידאו וספרים. על כל קלטת וקלטת יש מדבקה - טקס
פרסי האוסקר הישראלי לשנת 1990, 1991, עד 2004. סרטים ישראלים:
"חור בלבנה", "סאלח שבתי", "השוטר אזולאי", "תעלת בלאומליך",
"דיזינגוף 99", "הלהקה", "קזבלן", "מעבר לים", "קלרה הקדושה",
"קרקס פלשתינה", "החברים של יאנה", "חתונה מאוחרת", "אור",
"סוף העולם שמאלה". ספרים: "מי מפחד מטלוויזיה", "הקולנוע
מראשיתו ועד היום", "המיתוס של סיזיפוס", "דור וארץ - יחסי אדם
בחלל בדרמה הישראלית", "סיפור מהסרטים: סיפורת ישראלית ועיבודה
לקולנוע". הטלפון הסלולארי מפסיק לצלצל. המצלמה ממשיכה לסקור
את החדר. שולחן סלון שחור. עליו, ערימת ניירות וכוס מים - חצי
מלאה. מאפרה שחורה פשוטה מלאה בבדלי סיגריות, קופסת סיגריות
מרלבורו מדיום סופט, מקומטת. שלט של הטלוויזיה. שלט של
הוידיאו, קלטת וידאו ריקה ועליה מדבקה "טקס פרסי האוסקר לשנת
2002". ספה של שלוש מעור שחור. כורסת עור שחורה עליה יש תיק
מסמכים מעור שחור. משמאל לשידת הקלטות והספרים נמצאת שידת
הטלוויזיה גם היא מעץ אורן. עליה טלוויזיה "29 ומתחתיה מכשיר
וידאו שחור. הסלולארי שוב מצלצל. מעבר חד של המצלמה לטלפון
הסלולארי המצלצל. מיטה זוגית. מצעים לבנים ומקומטים, שמיכת פוך
עם ציפה כחולה, יד מבצבצת מתוך השמיכה מחפשת את הטלפון. הפנים
נחשפות - הבחור מתמונת החתונה. קצת יותר מבוגר (37, שיער חום
שחור, יפה). הוא עונה.

אמנון
כדאי מאד שזה יהיה חשוב... הלו? הלו? יופי. ניתקו.

אמנון מתיישב על מיטתו, עדיין אוחז במכשיר הסלולארי. המכשיר
מצפצף. הודעה. הוא מניח את המכשיר על המיטה וקם. מפהק, אפוף.
פתאום הוא קולט בחורה יוצאת מהאמבטייה (33, 1.70, 52,
יפהפייה, שיער בלונדיני חלק ארוך, עיניים ירוקות לבושה בשמלה
פרחונית, קיצית) הוא נבהל לרגע ומתעשת.




אמנון
אני רואה שאת כבר מרגישה בבית.
תמר (תזזיתית)
אחת עשרה בבוקר ואתה ישן. מתי תתחיל לכתוב?
אמנון
הייתי ממשיך לישון אלמלא הסלולארי.
תמר
השאירו לך הודעה.
אמנון
את כאן. אז זו בטח אמא שלי.
תמר
הייתי בסביבה, אז קפצתי. כתבת אתמול?

אמנון ניגש למטבח ומרתיח מים, נכנס לאמבטיה. תמר מתיישבת על
הכסא בסמוך לשולחן המחשב ופותחת קבצים במחשב שלו.

אמנון(OS)
שתית כבר, נכון?
תמר
כן. אני אשמח לקפה.

אמנון נעמד מעליה. וסוגר את המחשב.

אמנון
ממתי את שותה קפה?
תמר
סוכר אחד.

המים רתחו. אמנון מוציא שני ספלים, נס קפה "JACOBS", סוכר אחד,
מים ומוסיף חלב. בוחש, שוטף את הכפית, מנקה את השיש ואוחז בשני
הספלים והולך לכיוון הסלון. תמר מורחת אודם על שפתיה, מסדרת את
שיער. אמנון מניח את הספלים על השולחן בסלון.

אמנון
את הולכת?
תמר
כן.
אמנון
לפחות לגימה קטנה... טרחתי...

תמר לוגמת מהקפה שלה בעמידה.

תמר
תעבוד על התסריט, אתה שומע אותי? השנה, אני רוצה להיות בטקס.


תמר שוב לוגמת מהקפה ומניחה אותו על השולחן. אמנון קם מהכורסה
ומלווה אותה לדלת. תמר נושקת על לחיו. אמנון סוגר את הדלת
ומתיישב על הכסא. פותח את המחשב ומביט בתמונת שומר המסך שלו -
בחורה יפה, ברונטית, כבת 33 ותינוק כבן חודש בזרועותיה. הוא
לוקח את התמונה הממוסגרת לידיו. הוא והיא ביום נישואיהם.

חוץ/פנים ג'יפ. ההורים של אמנון. יום.

אישה כבת 60, נאה, בהירה, שיער בלונדיני קצר, מאד מטופחת. איש
כבן 70, נאה, מעשן סיגר.

ציפי (מביטה על עצמה במראה שנמצאת במגן שמש)
דיברת עם אבי נשר ?
נחום (מעשן סיגר)
כן. אפילו רמזתי לו שאקח את התיק שלו בתנאי שיכניס את אמנון
לעניינים.
ציפי (עדיין מתעסקת עם המראה)
נו? ומה הוא אמר?
נחום (מעשן סיגר)
שהוא אמור לצלם את הסרט בעוד שבועיים, ואם אמנון מסוגל לייצר
תסריט בזמן כל-כך קצר... נתתי לו את הטלפון שלו... שידבר
איתו.
ציפי (סוגרת את המראה)
מה?! ככה נתת לו את הטלפון שלו? (פאוזה) נחום, הילד יילחץ.
אנחנו צריכים ליידע אותו, לפני שהוא מתקשר אליו... אלוהים
שישמור...למה אתה אף פעם לא מתייעץ איתי?
נחום (מעשן סיגר)
מה יש להתייעץ? רצית שאדבר איתו... דיברתי. (פאוזה) מה את
היסטרית?
ציפי
אני היסטרית. אני דואגת לו...
נחום (מעשן סיגר)
די,  תניחי לו, עשינו כל מה שיכולנו... הגיע הזמן שיתגבר עליה
וימשיך הלאה.
ציפי
הוא כמעט והתגבר... עכשיו נולד להם ילד... זה שבר אותו
לגמרי...

ציפי מסתכלת על נחום במבט נוקב ומחייגת. בינתיים, אאודי שחורה
פתוחה עם מוזיקה רועשת חותכת את נחום.


נחום (מתעצבן)
ציפי, ראית את הינוקא הזה... איך הוא נדחף...
ציפי
היי מתוק שלי, הערתי אותך... מה שלומך...לא. לא קרה כלום...
אה... אני ואבא בסביבה..

נחום מסתכל עליה בפליאה, מסתכל על האאודי שחתכה אותו. מסתכל
עליה. היא עושה לו עם היד שיירגע.

ציפי
חשבנו לקפוץ... עכשיו, כן. לאבא יש פגישה עוד חצי שעה, אז זה
יהיה קצר...טוב... 5 דקות...

ציפי סוגרת את הסלולארי. מניחה אותו על ברכיה ונאנחת. נחום
מעשן מהסיגר שלו, מביט עליה.

נחום
איך 5 דקות... אנחנו לא בכיוון...
ציפי
נחום. תעשה פרסה וסע אליו... אנחנו חייבים לספר לו על אבי נשר
לפני שהוא מתקשר.
נחום
פרסה באמצע הכביש... נשים...

פנים. חדרו של אמנון שגב. יום.

אמנון יוצא ערום מהמקלחת. מתבשם ומתלבש. מתיישב מול מסך
המחשב.

אמנון (לעצמו)
אמא ואבא שלי... ביחד... טוב לא ייצא מזה. אני חייב להירגע.




חוץ. חדרו של אמנון שגב. יום.

ההורים עומדים מחוץ לדלת. בחורה צעירה, לא מטופחת עוברת לידם,
ציפי מסתכלת עליה הבחורה מסתכלת עליה חזרה ונעצרת.

בחורה
מה, מה את מסתכלת?
ציפי
אני... סליחה... לא הסתכלתי..
בחורה
הסתכלת, הסתכלת... מה את רוצה?
ציפי
כלום. אני רק באתי לבקר את הבן שלי...

הבחורה צוחקת בקול רם וממשיכה בדרכה.

ציפי
ראית נחום... ממש משוגעת...
נחום
למה הסתכלת עליה?

ציפי מתעלמת מהערתו של נחום ודופקת בדלת. אמנון פותח את הדלת,
ציפי מחבקת את אמנון ונחום נשאר לעמוד בחוץ. ציפי נכנסת מלטפת
את פניו של אמנון. נחום נכנס ונעצר מול הכרזה "דיזינגוף 99",
מהנהן לעצמו ומתיישב על הכורסה. ציפי אחריו, מתיישבת על הספה.
נחום מדליק את הסיגר. אמנון מתיישב ליד ציפי. על השולחן יש
מאפרה, ושתי כוסות קפה.

אמנון (פונה לציפי)
אז מי מת?
נחום
אף אחד עדיין... אבל אם אמא שלך תמשיך לבהות באנשים יש לה
סיכוי טוב...

אמנון מחזיק בכוס הקפה שלו. וקולט את אימו מביטה על כוס הקפה
השנייה. ציפי נוגעת בכוס, היא עדיין חמה ומלאה.

ציפי (לאמנון)
אתה תמיד מכין לעצמך שתי כוסות קפה?

אמנון מתעלם מציפי ופונה לאביו.

אמנון (לנחום)
אז מה קורה, מה חדש במשרד... ענת עדיין בקשר איתך?

נחום (מעשן מהסיגר)
היא הייתה פעם אחת, עם הבן שלה. הייתי צריך שתסיים את הטיפול
בתיק של וייצמן.
ציפי (לאמנון)
איך מתקדמת הכתיבה?
אמנון (סקרן, מסתכל על אביו)
מתקדמת... אבל את זה יכולת גם לשאול אותי בטלפון.

אמנון, קצת לחוץ מהוריו. נעמד.

אמנון
אתם רוצים לשתות משהו? אני קצת ממהר, קבעתי עם חבר לצהריים.
ציפי
חבר? איזה חבר?
אמנון
את לא מכירה... מישהו מהלימודים...
ציפי
בסדר, בסדר. אנחנו כבר הולכים... (פאוזה) נחום, מה אתה שותק...
ספר לאמנון על הלקוח החדש שלך...
נחום (נאנח)
אבי נשר היה אצלי לפני כמה ימים, הוא רוצה שאייצג אותו, משהו
בקשר לזכויות יוצרים...

אמנון, מתיישב על הכורסה. מסתכל על השעון.

אמנון
אבי נשר... את מי הוא תובע?
ציפי
זו תביעה ייצוגית. נחום, ספר לו.
נחום
אם לא היית משתלטת על השיחה, הייתי כבר מספר לו.

הטלפון הסלולארי של אמנון מצלצל. הוא קם. ועונה לשיחה. ציפי
מתקרבת לנחום ולוחשת לו.

אמנון (OS)
הלו?
ציפי (לאמנון)
נו, תספר לו כבר... (פאוזה) שמעת אותו... הוא ממהר.
אמנון (OS)
כן. תוך כמה דקות אני אהיה למטה.

אמנון מנתק את השיחה. ציפי חוזרת למקומה. נחום מכבה את הסיגר.

אמנון
מה אתם מתלחשים?
ציפי
כלום. אבא רצה לספר לך משהו... (פאוזה) נחום?
נחום
זה יכול לחכות. יאללה ציפי. בואי נלך... הילד ממהר.
ציפי
אבל...

נחום קם. ציפי קמה אחריו. אמנון מלווה אותם לדלת.

אמנון
אני מצטער שזה היה קצר... מחכים לי... (פאוזה) אבא, אתה יכול
להתקשר אליי ולספר לי... נראה שזה משהו חשוב...
ציפי
כן, בשביל זה באנו...
נחום (בנחרצות)
זה יכול לחכות.
ציפי
טוב, מתוק שלי. תאכל קצת... אתה חיוור...

ציפי מנשקת את אמנון, נחום פותח את הדלת ויוצא. ציפי אחריו.
אמנון סוגר את הדלת, נשען עליה ונאנח.

אמנון (מחייך לעצמו)
מי אמר שאני לא יודע לשקר...

אמנון מתיישב על הכסא בשולחן המחשב ופותח מסמך וורד. הסמן
מהבהב. אמנון בוהה במסך... בוהה בכרזה. קם. מתיישב. שוב, בוהה
במסך... מרים את הרגליים על השולחן... מוריד אותן. קם. מתיישב
על הספה בסלון. מדליק את הטלוויזיה. לוחץ "פליי" על השלט. טקס
אוסקר לשנת 2002. הוא מריץ את הטקס. שוב "פליי". מכריזים על
התסריט הטוב ביותר לשנת 2002 - ניר ברגמן על "כנפיים שבורות".
אמנון מסתכל על השעון. הוא קם מתיישב על המיטה, נועל נעליים,
ויוצא מהדלת.




פנים דירה של ענת ואורי. יום.

ענת (הבחורה משומר המסך של אמנון ומתמונת החתונה, יפיפייה,
ברונטית, כבת 33). מחזיקה ילד בזרועותיה ומניקה אותו.

ענת
אורי... אתה יכול להביא לי כוס מים?

אורי (כבן 37, נאה, קצת מרושל) מגיח עם כוס מים ביד.

אורי
בחייאת, ענת. את יודעת שאני לחוץ בזמן... אני חייב לשלוח את
התסריט שלי לאבי, עוד היום. (פאוזה) החלק שלי הוא החשוב
ביותר... סיפרתי לך... בבקשה ממך, תני לי כמה שעות של שקט...
ענת (מרימה את קולה)
יודע מה, גם אני רוצה כמה שעות של שקט! אבל, לא. אני חייבת
לטפל באיתמר ובך נכון? אתה כל הזמן עסוק וטרוד בכתיבה
שלך...נולד לך ילד לפני חודש ובקושי נגעת בו... בקושי נגעת
בי... נמאס לי, אורי. נמאס לי!

הילד חש באי-נוחות של אימו ומתחיל לבכות. ענת מתרוממת ומנסה
להרגיע אותו. היא בוכה עם הילד. אורי מתיישב על הספה, מחזיק את
ראשו בשתי ידיו.

אורי
אני מצטער, מאמי. זה עניין של כמה שעות... אני שולח את החומר
עם שליח וזהו... אני שלך, שלכם...
ענת
כן, כן. שמענו עליך... מה עם הסדרה שהתחייבת אליה... גם היא
עניין של כמה שעות?.... (פאוזה) די, נמאס לי... גם לי יש
קריירה... תיקים שעדיין באחריותי...
אורי
אז תחזרי לעבוד. מה את רוצה ממני?


ענת
אני רוצה את החיים שלי בחזרה... את המשקל שלי בחזרה.

אורי קם מהספה. הילד צווח, ענת נותנת לאורי את הילד, לוקחת את
התיק שלה ויוצאת מהבית בטריקת דלת. אורי ההמום, אוחז בילד,
הילד צווח.

אורי
ענת! לאן את הולכת? כוס אמק.

אורי חסר אונים...אין לו מושג מה לעשות... הוא מנדנד את הילד,
מחפש את הטלפון בהיסטריה ומחייג.


אורי
סיגל... טוב שתפסתי אותך... זה אורי... מקרה חרום... ענת ואני
רבנו... היא השאירה את איתמר צורח ויצאה... את יכולה לבוא?
(פאוזה) שעה? שלמה? מה אני אעשה איתו שעה?

חוץ. חנייה. יום.

ענת מחנה את רכבה מול בניין רב קומות, שמסביבו יש פארק ובית
קפה. היא מדוממת מנוע, מסירה את חגורת הבטיחות ונשארת לשבת
ברכב. היא בוכה. היא מסתכלת במראה שבמגן השמש, מנקה את עיניה,
הן אדומות, מסדרת את שיערה ויוצאת מהרכב. היא פוסעת לאיטה
בשביל המוביל לבניין. ברקע אנו רואים קבוצת אנשים עושה
טאי-צ'י. ענת מתקרבת ולפתע היא מזהה את אמנון מרחוק. יושב לבדו
ואוכל. היא מסתתרת מאחורי העץ.


פנים. בית קפה באמצע הפארק. יום.

אמנון באמצע ארוחת הצהריים. לפתע, תמר מגיחה, בשמלתה הפרחונית.
נושקת לו על מצחו ומתיישבת מולו.

אמנון
היית מסתדרת מצוין עם אמא שלי.
תמר
הייתי בסביבה.
אמנון (מחייך)
איך זה שאת תמיד בסביבה.
תמר (מחייכת)
אני דואגת שהסידורים שלי יהיו בסביבה שלך...

אמנון
נראה לי שיש פריצת דרך בתסריט שלי...
תמר (סקפטית)
זה בזכות השמלה הפרחונית שלי?
אמנון
אני רציני. אם אסיים את התסריט בזמן יש לנו סיכוי להיכנס לטקס
של 2006.
תמר (עדיין סקפטית)
עד שלא תיתן לי לקרוא, אני לא אאמין לך. אני ככה קרובה מלאבד
תקווה לגביך.

תמר מתרוממת מכיסאה ומחבקת את אמנון מאחור.

תמר
מתי תיתן לי לקרוא?
אמנון
מתישהו... אני מבטיח לך, את תזכי להיות בטקס ואני אזכה שוב
בענת.

תמר חוזרת להתיישב בכיסאה. לוקחת פרוסת מלפפון מהצלחת של אמנון
ונוגסת בה.

תמר (מאוכזבת)
נולד להם ילד לפני חודש... הם נראים מאוהבים... מילים שלך...
אל תטפח תקווה... שלא תתאכזב...שוב...
אמנון
את יודעת שענת היא האחת עבורי.
תמר
אני לא מבטיחה לך שאהיה שוב לצידך כשתתרסק... ואתה תתרסק.
אמנון (מחייך)
אני מודה לך על התמיכה, היית ואת עדיין חברה טובה. הכי טובה...


תמר מחייכת ולפתע ניגש אליהם בחור.

בחור
שלום... אני יכול להפריע לך... כבר הרבה זמן שרציתי לשאול
אותך... אתה מדבר עם חברה שלך?
אמנון (מסתכל על תמר בפליאה)
ידידה שלי... ואתה מפריע לנו... אנחנו באמצע שיחה.
בחור (עדיין מסתכל על אמנון)
אם היא ידידה שלך... אז אני יכול להכיר אותה?

תמר מסמנת לאמנון לא עם היד.

אמנון (פונה לבחור)
היא לא מעוניינת... עכשיו אתה מוכן ללכת ולהציק למישהו אחר?
בחור
היא אמרה לך?
אמנון (פונה לתמר)
תגידי משהו... שילך מכאן.
בחור
בסדר, בסדר... אל תתעצבן. אניח לך.

הבחור הולך ומתיישב עם קבוצת אנשים מאחורי אמנון. הם
מטושטשים.

חוץ. חנייה. יום.

ענת חוזרת על עקבותיה נסערת. בוכה. נכנסת לרכב. מניעה אותו
ונוסעת.

פנים. בית קפה באמצע הפארק. יום.

תמר מחייכת ומשחקת עם שיערה. אמנון מביט בה.

אמנון
את מאד יפה ככה...
תמר
איך ככה?
אמנון
ככה... כשאת בוהה ומשחקת עם השיער שלך.
תמר
אז מי השאיר לך הודעה בבוקר?
אמנון
לא שמעתי. זו בטח אמא שלי. (פאוזה) הם באו לבקר אותי אחרי
שהלכת.


תמר (מחייכת)
הם... שניהם? מה קרה? מישהו מת?
אמנון
את יודעת... הם היו מאד רציניים... אבא שלי במיוחד. נלחצתי
מהם... בדיוק הסלולארי שלי צלצל... טעות במספר... אז פברקתי
שאני צריך ללכת.
תמר (דוחפת את אמנון עם היד)
שקרן אחד... בכל זאת, תקשיב להודעה אולי זה משהו חשוב.

אמנון מוציא את הסלולארי שלו מהכיס ומאזין להודעה. לפתע, הוא
נהייה חיוור. הוא מתרומם מכיסאו. תמר מביטה בו. גם היא מתרוממת
מכיסאה. אמנון סוגר את הסלולארי ומתיישב. אוחז את ראשו בשתי
ידיו. תמר מתיישבת גם.

תמר (לחוצה)
מה קרה? מישהו מת?

אמנון שותק. בוהה בצלחת. בוהה בתמר. עדיין חיוור. תמר מזיזה את
כסאה ומתיישבת לצידו. מחבקת אותו.

תמר (עדיין לחוצה)
מה קרה?
אמנון
את לא תאמיני... (פאוזה) זה... זה... זה היה אבי נשר.
תמר (המומה)
הבמאי?
אמנון
כן... כן... הוא... הוא רוצה שאכתוב עבורו ... אני לא מאמין...
אבי נשר...
תמר
תאמין... תאמין... מה הוא אמר בדיוק?
אמנון
לא יודע... הפסקתי לשמוע ברגע שהוא אמר אבי נשר... וואוו...
(פאוזה) עכשיו אני מבין... בטח בגלל זה ההורים שלי באו
הבוקר... אבא שלי מטפל בתיק שלו... משהו... זכויות יוצרים...



תמר (עדיין מחבקת את אמנון)
הפעיל פרוטקציה אבא שלך...יפה שלי... עכשיו תקשיב לי. טוב,
טוב... זאת ההזדמנות שלך... תתקשר אליו ותראה מה הוא רוצה...

אמנון קם מהשולחן. תמר מדדה אחריו. הוא חיוור וטרוד. צועד
לכיוון הבניין כשראשו מוטה לכיוון הרצפה.

פנים. חדרו של אמנון שגב. יום.

אמנון יושב מול המחשב. בוהה בסלולארי ומחייג.

אמנון (בקול רועד)
שלום... אבי נמצא? כן... אני אמתין... תודה. (פאוזה)
הלו...אבי... זה אמנון שגב... השארת לי הודעה בבוקר... אני
חוזר אליך כי רק עכשיו שמעתי אותה...

אמנון קם. ומתהלך לאורך הדירה. משתדל להתאפס על עצמו.

אמנון (מתאפס על קולו)
וואלה... ארבעה סרטים קצרים ... בסרט אחד... נשמע מעניין...
ואתה רוצה שאני אכתוב את הרביעי והאחרון... (פאוזה) כן. בטח.
כמה זמן יש לי... (פאוזה) שבועיים... וואוו. זה מעט זמן...
(פאוזה) לא. אני אעמוד בזה... כן... זו הכתובת שלי... דירה
18...

אמנון סוגר את הסלולארי, בוהה בתמונה של ענת ושלו ביום חתונתם.
מתרווח על הכסא, מסתכל על הכרזה "דיזינגוף 99" ומחייך.

חוץ. חדרו של אמנון שגב. יום.

שליח עומד מחוץ לדלת. מסתכל על הדלת, לא כתוב עליה כלום יש רק
מספר 18. הוא דופק בדלת

אמנון
רגע!

אמנון פותח את הדלת.

שליח
אתה אמנון שגב?
אמנון
כן... כן...

השליח מושיט לו את החבילה

שליח
תחתום לי כאן וכאן.

אמנון חותם. לוקח את החבילה וסוגר את הדלת.

פנים. חדרו של אמנון שגב. לילה.

אמנון יושב בסלון. סיים לקרוא את כל התסריטים. הוא ניגש
לספריית הסרטים שלו ושולף משם את הסרט "סוף העולם שמאלה",
מכניס אותו לוידיאו ולוחץ "פליי".

פנים. חדרו של אמנון שגב. לפנות בוקר.

ערימה של סרטים על השולחן בסלון. בטלוויזיה מוקרן הסרט "כנפיים
שבורות", מאפרה מלאה בבדלי סיגריות. שתי כוסות קפה. אחת ריקה
ואחת מלאה. אמנון יושב על הספה. בלוק כתיבה על השולחן. הוא
כותב וכותב. לצידו, תמר, בשמלה פרחונית. נלהבת.

תמר (נודניקית)
נו? אני סקרנית... על מה את הולך לכתוב...איך... איך... וואוו,
אני הולכת להיות בטקס... נו... שתף אותי...
אמנון (מתעצבן)
די! תניחי לי... אני לא יכול לחשוב כשאת ככה...

תמר קמה. מתמתחת. לוקחת את התיק שלה, נושקת לאמנון על לחיו.

תמר
זה בסדר, אל תקום.
אמנון (מביט במסך הטלוויזיה)
תודה.
תמר (מחייכת)
אני סומכת עליך.

תמר פותחת את הדלת ויוצאת. אמנון ניגש לשולחן המחשב, פותח את
המחשב ומתחיל לכתוב בקצב מהיר.



פנים. חדרו של אמנון שגב. בוקר.

אמנון עדיין כותב וכותב. השולחן מלא בספרים. תסריטים פתוחים.
מאפרה מלאה בבדלי סיגריות. אמנון מציץ בשעונו וממשיך לכתוב.

פנים חדר השינה של ענת ואורי. לילה.

אורי קורא ספר במיטה. ענת מתקרבת למיטה, מרימה את השמיכה
ונכנסת למיטה.

ענת
סוף-סוף הוא נרדם (פאוזה) בפעם הבאה אתה קם.

אורי סוגר את הספר.

אורי
אחרי הסצנה שעשית לי לפני שבועיים, אני יכול גם להרגיע אריה
בכלוב שזה עתה ארוחת הבוקר חלפה מול עיניו.
ענת (מחייכת)
נו, מה אבי אמר על התסריט שלך?
אורי
מה את חושבת שהוא אמר... אהב. ביג טיים... נראה לך שאני לוזר
כמו אמנון?
ענת (מתעצבנת)
פעם הוא היה החבר הכי טוב שלך. והוא לא לוזר. אחרי מה שעוללנו
לו... לא מגיע לו שנדבר עליו ככה.
אורי
עוללנו לו... הוא עולל הכל לעצמו...
ענת (מרימה את הקול)
אנחנו עוללנו לו!
אורי
טוב, טוב.בלי סצנות היום (פאוזה)... הם מתחילים לצלם בעוד
יומיים.
ענת
יופי. אז יש סיכוי שנראה אותך באוסקר גם השנה.
אורי
אותנו, מתוקה שלי. אותנו.

אורי מכבה את האור, מחבק את ענת. שקט. בכי של ילד. ענת מסתכלת
על אורי. אורי קם מהמיטה ויוצא מהחדר.

פנים. בית קפה באמצע הפארק. יום.

אמנון אוכל צהריים. תמר, באותה שמלה פרחונית, יושבת ממול. היא
לא אוכלת.

אמנון
זהו. הבוקר שלחתי את התסריט שלי לאבי. אני מקווה שהוא יאהב
אותו.
תמר
קראתי אותו אתמול בלילה... כשישנת... אין סיכוי שהוא לא יאהב
אותו. פשוט מושלם. והסוף... אני אומרת לך, אמנון, בכיתי. ממש
בכיתי...
אמנון (מחייך)
את... אין כמוך. הכל בזכותך. תודה.
תמר (מחייכת)
טוב... עכשיו אני צריכה לקנות שמלה ראויה לטקס האוסקר.

חוץ. בניין משרדים. יום.

שליח עם חבילה בידו. עובר על רשימת המשרדים בבנין, מחפש ונעצר
מול "אבי נשר - במאי". קומה 7. הוא הולך לכיוון המעלית. מזמין
אותה. היא מגיעה, הוא נכנס. לוחץ על קומה 7. יוצא מהמעלית,
מגיע לדלת "אבי נשר - במאי". נכנס. פונה לפקידת הקבלה.

שליח
אבי נשר. הוא כאן?
פקידה
תשאיר כאן, אני אמסור לו.
שליח
לא. אני אמור למסור לו אותה באופן אישי.
פקידה
ממי זה?
שליח
מסתכל על החבילה. אמנון שגב, הוא ביקש שאמסור לו אותה באופן
אישי.
פקידה (צועקת)
אבי! יש כאן חבילה עבורך. השליח מתעקש למסור לך אותה באופן
אישי.

אבי נשר מגיח מהמסדרון לכיוון הקבלה

אבי (לשליח)
אתה המתעקש?
שליח
כן, הבחור נתן לי טיפ גדול בשביל שאמסור לך את החבילה באופן
אישי...
אבי
הבחור...
פקידה
אמנון שגב... מכיר?
אבי
אה... הוא... וואלה... השקיע הבחור... לא חשבתי שהוא יעמוד
בלוח הזמנים...
שליח
יופי, אחרי שיישרנו את ההדורים, אתה מוכן לחתום ולשחרר אותי?

אבי חותם. השליח יוצא. הוא לוקח את החבילה לחדרו, מסתכל עליה,
פותח אותה, מוציא חבילת דפים משודכים ומתחיל לעלעל. אחרי העמוד
הראשון הוא ממשיך הלאה. עמוד ריק. וגם הבא. כל החבילה ריקה.
הוא מתעצבן ומשליך את החבילה לפח.

אבי (לעצמו)
חתיכת לוזר. דפים ריקים הוא שולח לי...

פנים. חדרו של אמנון שגב. ערב.

אמנון יושב על כיסאו. מציץ בשעונו. מסתכל לכיוון הדלת. ד]פיקה
בדלת הוא קם מכיסאו. פותח את הדלת. בפתח הדלת עומדת אחות
שנראית בדיוק כמו תמר, רק עם שיער אסוף.

פנים/חוץ. חדרו של אמנון שגב - ערב.

אחות
ערב טוב.
אמנון
הדייקנות שלך... מרשימה.

האחות עדיין עומדת בפתח. על התג שלה כתוב "תמר הראל - אחות".
היא אוחזת בעגלה עם כוסות וכדורים בפנים. על כל כוס רשום שם
ושם משפחה. היא עוברת בין השמות ומוצאת כוס שעליה רשום "שם
החולה: אמנון שגב" היא מרימה את הכוס עם הכדורים נותנת לאמנון
את שני הכדורים הכחולים, ממלאה את הכוס במים ונותנת לו. הוא
בולע את הכדורים ומחזיר לה את הכוס.

אחות
יופי. לילה טוב, אמנון.
אמנון (מחייך)
לילה טוב, תמר.

חוץ. מסדרון בית המשוגעים. ערב.

האחות ממשיכה ללכת במסדרון, עם העגלה. לכיוון החדר הבא. היא
דופקת על הדלת שמספרה 19. את הדלת פותח בחור (אותו בחור שהציק
לאמנון בארוחת הצהריים).

אחות
ערב טוב, סטיבן.
סטיבן
כמה שאת יפה...

האחות עוברת בין השמות ומוצאת כוס שעליה רשום "שם החולה: סטיבן
נאור" היא מרימה את הכוס עם הכדורים נותנת לסטיבן את שני
הכדורים הכחולים, ממלאה את הכוס במים ונותנת לו. הוא בולע את
הכדורים ומחזיר לה את הכוס.

אחות
לילה טוב. סטיבן.
סטיבן
בשבילך, סטיבן שפילברג.

חוץ. מסדרון בית המשוגעים. ערב.

הדלת נסגרת. האחות ממשיכה ללכת במסדרון, עם העגלה.