פשוט נעמה / קור |
בשאגה נטולת מיתרים.
ושתיקה מלחכת בתוך צעקה,
כשאדישות קופאת בעורקים.
והיא מגן ממולי אל מול הכאב
היא חבר ישן ומוכר
והיא קופאת בעורקיי, מהדקת היטב
את חיבוקה - חיבוק החנק הקר.
ומה כבר יוכל לחמם את דמי
או לשבור את מגע הקרה,
ומה כבר יוכל להלהיט את רוחי
כשליבי קפוא בתוכו בסערה.
ואולי, שוב תלהט האש בדמי
ואולי תשכח הסערה
וחום שוב ירצד בעצמי
בשובי אל חיק החברה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|