[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לאנבל

"בואי הנה! את תפגעי! זה מסוכן!" הורדתי את מרגרט בזרועותיי
מעץ האורן. "זה גבוה, את יכולה ליפול" הטפתי. היא חיבקה אותי
ולחשה לאוזני "לא ממש אכפת לי! זה כיף!" . היא חטפה את שקית
הצ'יפס מהיד שלי ורצה במיהרות לכיוון הבית. עמדתי מחייכת
בגינה, רוח קלילה של ערב נושבת בשערי החום הארוך. אני חושבת
שהייתי בערך בת תשע שזה קרה, ככה שמרגרט הייתה בערך בת שבע.
אני לא יודעת למה בדיוק זה חרוט לי כל-כך עמוק בזיכרון, כמו
איזה טריפ מאחד מהכדורים הכחולים של מארק, שחוזר לפעמים
בחלומות. "אני חיה את הרגע, אומרת את מה שאני חושבת, אין טעם
לשקר, כולנו נמות מחר" אמרה לי פעם מרגרט. הנהנתי וחייכתי. "אז
את באה למסיבה של ספייד?" היא שאלה מקווה שאני יענה בחיוב,
למרות שאיך שהוא  כל חברי הפכו במהרה לחבריה הטובים, משהו
בילדותיות העמוקה ובחיוך העקום הזה שאי אפשר לסרב לו, קנו לה
כל מה שהיא אי פעם רצתה. גם שדבון זרק אותה בשביל קרי והיא
בכתה, היה שם מישהו שינגב דמעה, ייתן חיבוק. לפעמים זה הייתי
אני, לפעמיים זה היה מישהו אחר. "אני? כן אני ילך.." אמרתי
בחוסר עניין רב במיוחד. היא הלכה להתלבש, וזרקה לעברי שמלה
שחורה. "נו, למה את מחכה?". יצאנו מהבית, ראות את הג'יפ הכחול
של מארק, נכנסים, נוסעים למסיבה, חוזרים בצהרים של יום המחרת,
מנסות לשחזר רגעים של שיכרון חושים. "לאקי?" שאלה אותי פתאום.
"איזה מזל בראש שלך אחותי?". "לא, לא, רוצה סיגריה?", היא אמרה
והראת לי את חבילת ה"לאקי סטרייק" בידה. סימנתי בידי לשלילה.
היא סידרה את החולצה שלה, ועמדנו שתינו מביטות אחת בשניה
שותקות. שניה של שתיקה מעיקה. ופתאום היא רצה, כמו אחוזת טירוף
וטיפסה על עץ האורן. "בואי הנה! את תפגעי! זה מסוכן!"









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רגע! מה קורה אם
יש מורה נכה
לאיזה שביתה היא
שייכת?
לנכים או
למורים?




יוסי עמוס חזה
שובר שביתה
בשמירה על
סמנטיקה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/10/01 23:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סיינטאל פרנסיס דרייר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה