אצלם אסור להרגיש,
צריך להיות דיקט שלא נשבר.
לשמור הכל בבטן בלי לשחרר,
לחיות עם הכאב שלא נגמר.

לעבור הלאה כל יום מחדש,
לשכוח ולסלוח כאילו כלום לא קרה.
זה לא משנה שהכאב רק גדל
או אם אתה חי בלי לדעת למה.

להתנהג כרגיל, ולא לזכור נשכחות,
לעזוב את העבר אפילו בלי לבכות.
לשמור בבטן את כל הצרות,
לחיות באשליות שאני נהנית לחיות.

אבל החיים הם לא ככה,
הם לא שחור על לבן.
צריך להרגיש כדי להתגבר,
לצעוק, לבכות ולהתעצבן.

אם אסור להרגיש אז איך נאהב,
אם אסור לבכות אז איך נצחק.
הכל קשור בכמה חבלים,
שקושרים וגורמים לנו להישאר בחיים.

להביט ממבט שונה הם אומרים,
או דרך העיניים שלהם.
לקחת כדור של נשימה עמוקה,
לפקוח עניינים ולהתנהג כאילו כלום לא קרה...