אל ההרים במדבר יהודה צוללת
שמש עגולה, שמש אדומה ודם
צובע עננים, צללים על הפנים, נוזלת
עוד יממה אבודה, וגם

האופק נעשה אפל ולא ידוע
אבל ללב יש סיבה טובה לשמוח
כשהילדים עוד שואלים מדוע
מדוע מתעכבים צמחים לפרוח
רק לברוח ולשכוח

וזה נכון שים המוות הוא המקום הנמוך בעולם
אבל משם אפשר תמיד רק לעלות
זה נכון שהזריחות והשקיעות הן הדקות הכי יפות מכולן
כי נפתרות אז כל השאלות

הכול מתערבל ומתבלבל בתוך נחל אכזב בלי מים
החול שוב מתפזר, פורש כנפיים, ואני נושך שפתיים
לאט, לאט, לאט, לאט ואת בפטה מורגנה
מעט מעט אני נפלט
ואת לא כאן, במדבר יהודה

נמרה אבודה שפני סלע רצתה לבלוע, וגמל
הביט ביעלים מדלגים במרוצה מהמדרון
בולענים רחבים נפרשים, פוערים הלוע, וחבל
שקולם אינו יוצא עוד מהגרון

והשמש מחממת לפעמים יותר מדי
אבל גם שיטפון זה לא פתרון
תחת כל שיטה זמן יעצור בודאי
יחבר אלינו את השבר האחרון

וזה נכון שים המוות הוא מלוח חי ונהדר
אבל גם הוא שוקע במצולות
זה נכון שבעין גדי ובסדום ובנחלים ובהרים ובמדבר
נרקמות האהבות הגדולות

היתה דממה של מדבר יהודה
רק ההדים מחזירים אהבה
רק ההרים נותנים הגנה
מפני הלא נודע, אהה

הכול מתערבל ומתבלבל בתוך נחל אכזב בלי מים
החול שוב מתפזר, פורש כנפיים, ואני נושך שפתיים,
ובינתיים,
לאט, לאט, לאט, לאט ואת בפטה מורגנה
מעט מעט אני נפלט
ואת לא כאן, במדבר יהודה
אהה... במדבר יהודה
אהה... במדבר יהודה
אהה... מדבר יהודה