התמימות דועכת כמו אור הגחלילית
מה כבר נשאר מאותה הילדות
החום והרוך מתחלפים בקרירות
קיפאון שגורם ללב להיות סדוק
שמחת החיים נבלעה בחשיכה של הבדידות
הכל כל כך רחוק עם כל המקורבות.
הפרפר שעף לו אינו מצליח להעלות בי חיוך
מה כבר נשאר מאותה הילדות
את הצחוק המתגלגל דרסה הרצינות
כמו כדור הנשמט אל הכביש הרדום
אפילו אותו בכי תמרורים
נשלט עכשיו באלפי מחסומים וסגירות.
עצים רועשים עטורים מסיכות יש ביער הגדול
האמת השוכנת בפרח השקט כבר אומרת לי הכל
טהורה וזכה את, תמימותך יפה היא מכל
נותרת את לבדך בים של כחול.
לעולם אל תאבדי
זיכרון עמום ומתוק
כבר איני יכול עוד להיות נתון לחסדייך כמו מאור קרני שמשך
שעטפוני בחמימות
נרטבת, קפאת, ולא יכולת איתי להמשיך אל המקום אשר קטף אותי גשם
הבגרות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.