ברגע של מצוקה (רמה 8 מתוך 10)....

חיים קשים. מה אתה רוצה שאני אומר... הנה אמרתי לך את האמת.
זאת האמת שלי ואתה לא ממש מאמין. אני שונאת את עצמי. אני שונאת
את החיים. אני אומרת לך - זה מפחיד אותי, אל תחשוב שזה קל. אף
פעם לא אמרתי את זה ככה. אבל שמתי לב שהחיים הולכים ומסתבכים,
אין לי כבר שליטה. שפכתי בפניך, לא פעם אחת, הדיכאון משעמם.
אני מחזיקה בו. דיכאון סטטי. לא אמרתי סינטטי. לא סינטטי. הוא
כואב באמת. בפנים הכל כואב לי. אתה רוצה לעודד אותי? אני
חיונית בעיניך, אתה חושב שאני נראית טוב, אני חשובה? מה יש לך
לומר על זה? על המצב הזה? תראה, אין לי ציפיות. אני יודעת
בדיוק במה מדובר. הקשר שלנו הוא כזה שבסוף אני נשארת לבד. אני
לא מאשימה אותך בכל זאת, כל אחד והבעיות שלו. גם לך יש בטח
כמה. אבל מה איכפת לך. לא איכפת לך. אני רוצה יותר, תמיד אני
רוצה יותר. וכבר דובר, דיברנו על הפסיכוזות. הרגשתי שאתה כמעט
מבין אותי (באמת היית קרוב). הרגשתי בנוח. לפעמים אני מרגישה
שמזל שיש לי אותך, אם יכולתי הייתי לוקחת אותך הביתה. פסיכיאטר
מחופש.