שוב הגעגועים האלה,
אלה שארזתי לפני שנים,
מחוסר אמונה, סבלנות,
לאהבה, לאותה אהבה,
אהבה שגורמת למפץ הגוף
שעוצמתה גורמת לייסורים
שעומקה מותירה אותי עירומה
ואמיתית.
זו שתביא אותי לוותר על כל
המגננות שבניתי,
שתסחט ממני את הדמעות
הכי מזוקקות שלי.
שתפצע את שפתיי,
מנשיקות תשוקה.
שלחישותיה באוזני
תבטל את כוח המשיכה,
שמעשה האהבה יוכל להפריד
את חלקיקי הזמן.
ועולם יעמוד, שקט.
אז אדע, בוודאות,
שאומר,
כן, אהובי.

הגעגועים האלה,
יצאו מאריזתם,
ומכאיבים.