[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יומן מסע: יום חמישי 09 מרץ 2006
זה היה יום חמישי, סתם יום שטוף שמש, הכל היה כשורה. אני,
כרגיל, ישבתי לי מול הטלוויזיה עם בקבוק הבירצפת היומי שלי.
תוכנית הבידור לקוסמים האהובה עליי שודרה, כביכול כשורה, עד
שפתאום היא נקטעה על-ידי משדר מיוחד שקורא לכל ההילאים, ואני
כהרגלי מתעלמת. 'מה, זאת עדיין התוכנית של סיריוס שמיוביצחוק -
זאת סתם בדיחה.' עברו שתי דקות והם עדיין במשדר המיוחד. 'טוב,
זה כבר חשוד, יכול להיות שזאת לא עוד בדיחה של סיריוס? אם כן,
זה כבר לא מצחיק.' החלטתי לחכות עוד דקה... אחרי עוד דקה קלטתי
שזה לא בצחוק, מיהרתי להתעתק אל המשרד וכמובן הגעתי אחרונה.
בגלל זה, הוא בחר דווקא אותי למשימה. אוף, זאת תמיד אני. 'למה
הוא תמיד בוחר בי? טוב, אולי בגלל שאני תמיד מאחרת וזה מעצבן
אותו...?! אבל לא משנה'.
המשימה: להציל את מוכר הגלידה האהוב, פלוריאן פורטסקיו.
היעד: לא ידוע.
החשודים העיקריים: אוכלי המוות.
הציוד: שרביט (שערה מזנב חד-קרן ונוצה של היפוגריף 26 ס"מ עץ
מייפל גמיש) וגלימת היעלמות.
התחלתי בביתו של פלוריאן, השעה כבר הייתה 20:36, זיהיתי את
הפתק ששורבט בכתב מהיר, הרחתי אותו בזריזות... 'מאלפוי, לוציוס
מאלפוי. רגע, אבל הוא בכלא... חשוד מאוד, חשוד מאוד', חשבתי
בלבי והמשכתי במשימתי. חיפשתי עוד סימנים וראיתי מחוץ לבית
(דבר שלא ייחסתי לו חשיבות קודם) שאין כלל את האות האפלה
שמתנוססת מעל לבית. פתחתי את הפתק וכל מה שהיה רשום שם זה:
מישקשכ, סטוב יטרב, דלוקוש יעדרפצ, צירקיל תוירכוס, מיינרופיצ.
במבט ראשון זה נראה חסר ערך, אך אם אקרא את זה הפוך... כן!
ציפורניים, סוכריות ליקריץ, צפרדעי שוקולד, ברטי בוטס, כשקשים.
אלה הטעמים הנמכרים ביותר בחנות הגלידה, לשם אני חייבת להגיע.
הגעתי לגלידרייה במהירות האפשרית. שם, כצפוי, התנוססה לה האות
האפלה. מיהרתי להיכנס. בינתיים השעה הייתה כבר 20:54. עוד פתק
משורבט, הפעם ניחוח אחר - סנייפ, סוורוס סנייפ. בפתק היו מילים
שמיועדות כנראה לאוכלי המוות, בגלל שהכתב היה כתוב כצופן קשה
ביותר ולא היה מיועד לקריאת הילאים. מלבד זאת, הוא גם הוחבא
במקום מסובך אשר לולא הייתי רואה מישהו שולף אותו לפני כן מבעד
לגלימת היעלמות ודאי כלל לא הייתי שמה לב לכך.
"במקום מפגשנו הקבוע, בין א' לב', עזרה דחופה, המקלקלים בדרך.
'לוליטה ארקידך'".
לא ידעתי בכלל איך להסתכל על הפתק הזה. התעתקתי מיידית למשרד
של ההילאים במטרה לקבל קצת עזרה; כולם עוד היו שם. התחלנו
במבצע. תוך חמש דקות מודי עלה על הרחוב, רחוב הנרקיסים, כן, שם
מצאנו גם את כורחי לפני שלושה שבועות ושם צותתנו לפני יומיים
לישיבה שלהם, כן... אבל המספר שונה, הבית ההוא נהרס, כן. "אם
נסתכל כשורה נראה שחסר מספר", אמרתי להם, "חסר מספר 12 - הוא
בית מוסתר בוודאות." התעתקתי מייד לרחוב הנרקיסים, שם התגלה
המספר החסר. 'כפי שאמרתי למודי, עכשיו איך אחשוף אותו?' חשבתי
בלבי, 'המקלקלים זה ההילאים (מן הסתם). אבל מה זה לוליטה
ארקידך? זאת בטח הסיסמה אבל הפוך, כמו בפתק הקודם, כן!' מלמלתי
"כדיקרא הטילול" ובאורך פלא הופיע הבית, בית מספר 12.
נכנסתי בשקט כשגלימת ההיעלמות מכסה אותי היטב, לבי החסיר פעימה
כאשר ראיתי את כל אוכלי המוות השמחים. התחלתי להסתובב בבית,
מכוסה עדיין בגלימה, נושמת כמה שפחות, הולכת על קצות האצבעות.
'כל מה שאני צריכה לעשות זה למצוא את פלוריאן ואז אתקוף את
אוכלי המוות.'
חדר חשוך,  אני לא רואה כלום. לא הבאתי איתי את יד התהילה. 'מה
אני עושה? איך אפשר להאיר את המקום הזה? אני אשתמש בלומוס
ואקווה שאיש לא יבחין בי מלבד פלוריאן', חשבתי, והתקדמתי אל
החדר. אבל משהו היה מוזר בחדר. פלוריאן בהחלט היה שם, אבל ברגע
שהפעלתי את לחש ה"לומוס", חמישה אוכלי מוות זינקו עליי.
השתמשתי באחת מדרכי האיתות של ההילאים וזימנתי את כולם. תוך
פחות מדקה נשמעו 13 קולות פיצוץ רצופים. 14 הילאים מול 36
אוכלי מוות, לא ממש כוחות שקולים. תקפתי מיד את שני אוכלי
המוות שאחזו בי, האחד ב"שתק" והשני ב"פטריפיקוס טוטאלוס".
שחררתי את פלוריאן והוצאתי אותו החוצה תחת גלימת היעלמות, הוא
התעתק מיד, ואני נכנסתי לעזור לשאר. שלושה הילאים על הרצפה, 17
אוכלי מוות על הרצפה; אני עוד עומדת, מסמנת לקום, לעוף משם,
אבל 'אח!' קללת קרושיו בדיוק פגעה בי... ניסיתי להתחמק
מהשנייה, לברוח, אבל אז פגעה קללת אימפריוס. חה, הם חושבים
שיקבלו הילאית שלא יודעת לשלוט באימפריוס? אבל אז שוב פגעה בי
קללת הקרושיו. אני מתפתלת מכאבים בעוד קללת "אבדה כדברה" פספסה
במילימטר את גוצינוק, תפסתי את עורגון ששכב על הרצפה והתעתקתי
איתו.
תוצאות: ארבעה הילאים בבית החולים לקוסמים על שם הקדוש מנגו,
שמונה אוכלי מוות נכנסו לכלא אזקבאן.
ואני, אני יצאתי בזול - יום אשפוז בבית חולים, שתי צלקות חדשות
אבל הרבה הרבה כבוד על הצלחת המשימה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-"זאת במה
חדשה?"

-"כן"

-"אפשר למסור
ד"ש?"

-"לא".


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/3/06 16:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סובלת מדיפרסיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה