New Stage - Go To Main Page

אמאיה בגלמה
/
משחק החיים

אני עטיית גוף הפעם
יש לי הרגשה שזו לא הפעם הראשונה.
אני סובלת
יש בי צעקות שמפלחות את ריאותיי, יש בי כדור של אש שמתפוצץ רק
שאין לו לאן.
לפעמים בא לי לצעוק, לצעוק את הכול.
אבל לא נעים לי מהשכנים, הם בטח יחשבו שקרה משהו נורא.
אז ככה אני אוגרת לי שנים.
אני שונאת את העובדה שהסכמתי להכל. שנכנעתי למשחק.
רק עכשיו אני מתחילה להבין את ההשלכות.
הייתי פעם גדולה יותר, עם אומץ וידע מבלי הצורך לוותר.
עשיתי הכל, אכלתי את כולם בלי מלח, יותר נכון הם לא היו שם.
נהייתי לי קטנה.
בת תמותה מסכנה.
נידונה לעולמות מייאשים אשלייתים עם מכונות של בני אדם סביבי
שרק מקשים לפצח את האשליה, הם נעזרים באהבה.
כואב לי כל כך, הכאב מפלח לי את הנשמה, היא מגרדת מבפנים, מנסה
לפצוע את הבשר שעוטה אותה, אני נלחמת בשיניים בכדי לא לצעוק את
נשמתי. אלוהים.
מה אתה אשם?
רק אני אשמה.
בגלגול הזה לא אדע אהבה של בני אדם, לא אדע חיי אמהות, לא אדע
חיי מותרות, מבחירה.
אני הולכת לסיים את המשחק.
מבלי לחשוב על העונג הבא, אני נשמעת אכזרית.
החיים אכזריים יותר, הם כובלים אותך בכלא של איך מותר ואיך
אסור להתנהג כמו שהם רוצים.
ואתה... האם אתה עדיין זוכר באמת מי אתה?
מי היית בהתחלה, באמת? מה אהבת וידעת לעשות, לפני שבא איזה צל
אחר שאכל את כל כולך?
לאנשים יש סיוטים ופחדים ומוגבליות והם לא מבינים ושואלים:
"למה אני לא יכול"?
זה משחק החיים, המשחק הנורא שהסכמנו לשחק מראש, הניצחון הוא
לסיים את המשחק, בהחלטה!!!
כי כשנזכרים כמה טוב היה, וכמה כן ידעתי וכמה כן הצלחתי ואפילו
שאהבתי, נתמלאים שנאה אל מול אותו כח שעשה אותי לכזו, למה שאני
היום, יצור אינסטנקטיבי מסכן, חיה.
נשמה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/3/06 13:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמאיה בגלמה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה