במדבר החורף השומם
נעה הרוח בודדה
ולעיתים היתה שורטת את האש
ששמרתי לך בתוכי.
שם הייתי מהרהרת,
ישובה על אבן גדולה מחוספסת
בעור החלק, השחום
המפרק את דמי פלגים פלגים
ומערבל.
יוצקת עוד נגיעה לגופך,
רוקחת סיפוק מהזיה רטובה
וחולצה מופשלת,
ומשבים קרירים חושפים את
שרטוטי הרעב הלבן
מעוגל ומלא פרפורי ציפיה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.