החלטתי לכתוב את הסיפור הזה בחלקים.
על פי עדויות, סיפורים וסרטים.

"אני זוכרת שישנתי ואז הרגשתי שמשהו משתלט על גופי,
לא ידעתי מה זה והתחלתי לפרוץ בבכי.
משהו/מישהו השתלט על גופי ולא יכולתי לעצור את זה...
זה כל מה שאני זוכרת"

כך מספרת  ג.ברונשטיין שנקפה על ידי שדים.
היא לא זוכרת מה קרה לה.
היא לא זוכרת דבר ממה שעשתה במשך חודשים.
היא לא יודעת מה נכנס בה.

היא צרחה כל הזמן, תקפה את עצמה ואת הסביבה
והיא דיברה בשני קולות בשפות לא מובנות
וכל הזמן קפאה.

סיפורה של ג.ברונשטין הוא אחד מאלפי סיפורים שהתרחשו בעולמנו
עד עתה. חלק מאותם אנשים שנתקפו, או לפי המונח המדעי 'דיבוק' -
רובם, מתו.

וזה סיפור ששילבתי בו כיותר מ-40 סיפורים אמיתיים שקרו.

"קומי."
היא הזיזה את הווילון שמשקיף לחצר ענקית ובסופו יער.
היא התקרבה למיטתה של בתה הבכורה ונענעה אותה.
"אלכס, קומי, את תאחרי לבית הספר."
היא זזה בלא תנוחה במיטתה.
"עוד חמש דקות" והתהפכה לצד השני.
"אלכסנדרה, קומי ברגע זה!"
אמרה האם וירדה במדרגות להכין לבנותיה ארוחה.
"אלכס, ענבל, רדו לארוחת בוקר."
צעקה מלמטה.
הבנות ירדו בלי חשק לאכול.
מאז שאביהם נפטר לפני חמש שנים, עוד לפני שענבל נולדה, מנסה
ג'ואנה לקרב כמה שיותר את המשפחה.
"תאכלו מהר, נו אתן מאחרות."
הן יצאו מהבית למכונית ואז אלכס נזכרה שהיא לא נעלה את דלת
חדרה.
היא הקפידה מאוד לנעול את חדרה.
בכל ראש חודש היא ניסתה להעלות את רוחה של אביה.
בלא הצלחה.

"והיום נלמד על צורת החלקיקים...
אלכסנדרה, מהי צורת החלקיקים בחומר גז?"
"הא?" אמרה אלכס, לא מבינה מה המורה רוצה ממנה.
"מהי צורת החלקיקים בגז?"
"אמ... לא מסודרים ורחוקים זה מזה."
"יפה מאוד" המורה ענתה לאלכס.
ואז אלכס שמעה קול מאחוריה.
"פסס... אלכס, קראי..." והושיט לה את המכתב.
אלכס פתחה את המכתב מתחת לשולחן, מקווה שהמורה לא תתפוס אותה.
'אני עורך מסיבה אצלי מחר בערב. אל תגידי לאף אחד!
הזמנתי את יעל'
אלכס הסתובבה וחייכה אל דוד.
היא כבר הרבה זמן חיכתה למסיבה.

"אמאאא אני בבית", צעקה אלכס ורצה אל חדרה.
כל המכתבים שכתבה לאביה היו על הרצפה מפוזרים.
כל החומרים שהשתמשה בהם היו שבורים ומרוחים על הרצפה.
'מה קרה כאן לעזאזל?' מלמלה בינה לבין עצמה, פוסעת בין כל
הדברים ומרימה מכתב.
זה היה אותו מכתב שכתבה לילה קודם לכן לאביה.
"אמאאאאאאאא! נכנסת לחדר שלי?!"
וירדה למטבח.
"אמא?!"
"בסלון" ענתה האם.
"אמא?!"
"אמרתי שאני ב..."
"נכנסת לחדר שלי?" שאלה אלכס.
"לא... מה יש לי לעשות בחדר שלך?"
"וענבל?!"
"היא בגן... עדיין. מה שמזכיר לי אני חייבת לעוף לקחת אותה.
תכיני שיעורים ושיהיה כאן סדר."

האם יצאה מהבית וטרקה את הדלת.
אלכס עלתה לחדרה.
היא האמינה בהם.
וידעה שהם עשו את זה.
אבל למה?!

היא סידרה הכל מחדש.
והכינה את חדרה לעוד לילה של סיאנס.