קשה, קשה להאמין שזהו זה נגמר בינינו, ככה כל כך מהר.

בלי אזהרה בלי שאלות בלי מריבות... בלי שניסית להלחם על
אהבתי.

אם אתה אוהב אותי כל כך אז איך זה שאתה לא מתקשר?

איך זה שאתה לא בא?

איך זה שאתה לא נלחם ושר לי סרנדות מתחת לחלון?

למה אתה לא מתקשר ומנתק,  רק כדי לשמוע את קולי?

למה?... למה אתה לא מחכה לי ליד הבית אחרי הבצפר יותר?

למה אתה לא שולח הודעות יותר?

למה?

למה נתת לי לעשות את טעות חיי?

למה לא אמרת שאתה אוהב אותי ושאתה צריך אותי איתך?

למה לא לקחת אותי רחוק מכאן, גבוה מעל כולם?

למה כשבאתי אליך לעבודה לא חיבקת ונישקת וסלחת על הכל?

בבקשה, זכור אותי כפי שהייתי בהתחלה.

בבקשה, אהוב אותי כמו שאהבת בהתחלה.

בבקשה, תהיה פה.

למה אתה לא פה?

אני צריכה אותך, את החיבוקים, את הנשיקות, את האהבה שלך.

את העיניים העמוקות והידיים החמות.

את הנשיקות המרגיעות ואת החיבוקים שאותי בכל פעם עוטפים מחדש.

מסתכלת בתמונה שלך, בוהה במשך שעות ואז פורצת בבכי מר,

ומתעלפת לתוך הכרית שלי, שבטח כבר ספוגה מדמעותיי הקרות,
ונרדמת...

זכור, בבקשה זכור, את כל אותם הימים שבילינו ביחד.

את כל אותם הלילות ששכבנו על הספה מחובקים "כפיות" וראינו
סרטים.

את כל אותם רגעים יפים שכרגע כל כך מכאיבים.

את כל המשפטים היפים.

ואם תמצא בחורה יפה מוכשרת ואמיתית, אנא ממך, בבקשה, אל תאהב
אותה כמו שאהבת אותי.

אל תחבק אותה ותנשק.

אל תספר לה על כל דבר קטן שעבר עליך במשך היום.

אל תכתוב לה כרטיסי ברכה ותביא לה נרות.

אל תתן לה חולצה שלך כדי שלא יהיה לה קר בערב.

אל תדאג איך היא תגיע ותחזור מבילויים.

אל תקח אותה לנאפיס ותזמין בשבילה...

אל תדגדג אותה כמו שדיגדגת אותי.

אל תהיה איתה אמיתי כמו שהיית איתי.

אל תחכה לרגע המושלם כדי לקחת אותה אל ההורים שלך לשתות קפה.

אל תחבק אותה באמצע הרחוב רק כדי להשוויץ בה מול כולם.

אל תריב איתה מכות בצחוק, ואז תנשק כל סנטימטר בגוף שלה כדי
שלא יכאב.

אל תאסור עליה לבכות כי אתה לא מרשה.

אל תסלח לה על כל דבר, ואל תקבל אותה כמו שהיא בלי לנסות לשנות
אותה.

אל תקח אותה להופעות איתך מחוץ לעיר, ואז תשמור שלא יהיה לה קר
למרות שאתה קופא מקור.

ואל תבטיח לה שלא תשתכר בהופעות...

אל תסתכל עליה כשאתה מופיע עם הלהקה שלך,

ואל תזמין אותה לחזרות.

אל תדאג לה לסגריות.

אל תצחק מהבדיחות המפגרות שלה, ועדיף שהיא לא תהיה מצחיקה...

שלא יהיו לה עיניים חומות ותלתלים.

ולבסוף אומר דבר אחד...

אל תאהב אותה כמו שאהבת אותי.





אני זקוקה לך, אוהבת אותך, ומתחרטת על כל שניה שלא הייתי
איתך.

מתגעגעת לכל שניה ושניה שהיינו ביחד.

עוברת ברחוב ליד הבית ונזכרת איך ישבנו ביחד וצחקנו, איך
טיילנו עם הכלב שלי, פינצ'י.

רק פינצ'י ידע עד כמה חזקה האהבה הזאת...

הולכת לקרייה ובכל מקום זכרונות אהבה, זכרונות כואבים שרק לפני
כמה ימים היו כל כך יפים...

מילות הלב השבור הם רגשות שגוברות מרגע לרגע.

אבל אם תחזור, תחזור אלי מותק.

מבטיחה שלא תראה אותי יותר בוכה ונשברת...