כשאתה רואה ילד קטן רץ ברחוב, לא מודע לחיים,
לא מודע לזה שיום אחד הוא לא יוכל לרוץ
לא מודע לזה שיום אחד גם הוא ימות.
אתה רוצה שהוא ימשיך לרוץ,
אתה רוצה להסתכל עליו גדל,
רץ אל תוך החיים,
אבל אתה לא יכול,
הוא רץ מהר מדי.

אתה מביט עליו,
הוא מחזיר לך חיוך.
אתה מנסה לזכור איך אתה היית, כשהיית קטן.
אבל אתה לא זוכר.
אתה מנסה לראות מה היה קורה אם היית אחר.
אבל אתה עיוור.

כל הכישלונות,
כל המריבות,
כל האסונות,
כל הבעיות.
ואתה נשאר דומם.