סתם נפגשה איתו, יצאה בצהריים, הסתובבה בעיר. כבישים מפוצצים,
'מדרחובים' עמוסים, תנועה אנושית סואנת וזורמת במהירות מטורפת.

עצרה בפארק, היא פגשה שם את ג ואת ר. ר הוא חבר מהבית ספר,
פריק רציני של סרטי אימה ומוזיקת כנסיות גותית. הוא היה סבבה
של בנאדם, מעניין מאוד. הם הזדיינו פעם באיזה מסיבה ושניהם היו
מסטולים מהתחת, הרבה היא לא זוכרת אבל היא בטוחה שזה קרה. ר
היה בפארק עם ג, אחת בלונדינית שהוא הכיר באיזה הופעה באירופה,
ג הייתה שונה בעיניו, מעין ילדה טובה כזאת עם פירסינג, מבט
עצוב וטונה של אדישות. שניהם שתו בירות בקצב מטורף ועישנו איזה
כמה גו'יינטים. היא התיישבה והסתלבטה איתם בפארק, שתתה קצת,
עישנה קצת. היה לה מצחיק.

מהפארק היא המשיכה לכיוון השוק, מסתכלת בתקליטים ותמונות
משונות של איזה אמן רחוב. היא דיברה איתו קצת, והוא פשוט לא
רצה להפסיק, היה שם משהו באוויר שגרם לו לחייך. היה לה ממש טוב
.שיחה זורמת. היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו והציעה לו להתחתן
איתה ממש עכשיו ברחוב. הוא אמר לה שהוא מצייר מהלב, ושבפעם
הבאה שהיא תבוא הוא יצייר אותה כי עכשיו היא בלב שלו. היה לה
ממש טוב.

מהשוק היא הלכה לבקר חברה שעובדת בחנות דיסקים. את החברה היא
לא ממש אוהבת, אבל היא אוהבת להיות מאחורי הקופה ולשבת שם סתם
כדי לראות איזה סוג של אנשים קונים איזה סוג של דיסקים . היא
תמיד אהבה לראות בנאדם ועל פי רושם ראשוני להמר על איזה כיוון
של מוזיקה הוא ילך. היא אהבה את זה, מלא אנשים שמגיעים ממקומות
שונים לאותה חנות, נכנסים באותה הדלת, ויוצאים עם תוצאות שונות
מאותה הדלת. זאת התיאוריה שלה לפחות .

אחרי זה היא החליטה לחזור הביתה, בכניסה לתחנה של הרכבת היא
התיישבה לעשן סיגריה ליד אחד שלבש משקפי שמש זוהרות וגלימה
לבנה שכיסתה לו את כל הגוף. הוא שאל אותה מה המצב והיא ענתה לו
שהכל בסדר. היא הוציאה סיגריה נוספת מהקופסא והגישה לו.
"תודה".
הוא אמר לה בקצרה. "לאן אתה נוסע". היא שאלה, "אני בדרך
הביתה." הוא אמר שוב פעם בקצרה. הם המשיכו לדבר והיא בינתיים
איבדה עניין בשיחה. היא לא באמת הקשיבה לו וסתם השלימה מילים
מהאות האחרונה שהיא קלטה מכל משפט שלו. היא לא עשתה את זה מרוע
אלא סתם מחוסר ריכוז. פתאום נהיה כזה שקט מעיק והוא ניסה לפתח
שיחה בחזרה. "אז רגע מאיפה את הוא שאל".? "אני מהדרום", "מה
מאיפה אתה", היא החזירה בשאלה.
"אני?", הוא צחק: "בכלל לא הקשבת לי אה". הוא אמר והסתכל לה
לתוך העיניים. "כבר חמש דקות אני מספר לך על המקום ממנו אני
בא". "מצטערת", היא ענתה במבט מבויש ושאלה: "אז באמת מאיפה אתה
אם בכלל תסכים לענות לי".  " אני". הוא הסתכל עליה במבט מעוות.
"אני מהחלל".