יושב עם זכרון קצר ומיותם,
האתמולים צועדים אחד אחד אל מותם,
ויופי שכזה לא אבין אף פעם,
ליבי לא מבין את המצב הקיים.

את קיימת ואינך, לא אמת, לא כזב,
אני חי בלעדייך מעכשיו לעכשיו,
נותן בך אמון שתגיעי ודי,
לא תלכי לעולם כי תראי שכדאי.

לא רוצה עוד דבר מלבד ידך המלטפת,
לא רוצה את ידיה של אהובה שנוטשת,
אני רק רוצה אותך, שתהיי לצידי,
ואתן לך ליבי ואת כל מאודי.

הימים יאמרו אם כדאי לי לכאוב,
אם נפשי בנויה את נפשך לאהוב,
כי כאב כבר עברתי פעמים כה רבות,
וליבי כבר שבע פרידות מאכזבות.

עדי.