[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נו? מה אתם חושבים כל כך הרבה? לא תתחרטו! וגם אם כן, תמיד
תוכלו לתת לי ''אחד'', לברוח, לעשן ולהביא ב...





משהו מרגיע!

משהו מרגיע: עליתי על עץ, נשבר לי הזין והכול התפוצץ וזה נראה
די מצחיק פתאום, לגלות מאיפה הגיעו לי כל הבחילות! טעות קטנה
וגורלי נחרץ, טעות קטנה ולחץ הדם קפץ וואלה, חברים, זה כבר לא
מצחיק, הייתי אתמול עם צביקה פיק!!!

טוב, עכשיו נכתוב משהו איכותי, עמוק ומגניב ומאוד אמיתי, שיביע
פחד ואולי גם קצת כעס ואם יהיה כוח אצייר כאן גם קלאס.
כי לא באתי לבצע שליחות, או לספר לכם סיפורים מרתקים על הזן
הנחות, או להצחיק עד מוות ולדכא עד אובדן חושים - רק רציתי
להיפטר מהנושים! נושים מסריחים, אכזריים ורעים, שאת כספי כבר
שנים מוקיעים, נשבר לי הזין ואני מאוד עייפה אך לא נרדמת, נפשי
כה טרופה! ורע לי כל כך וקשה ועצוב, חבריי ברחו ואני בביוב.
ומסריח וחרא והכול מתפרק, נותר לי רק לאכול אפרסק. ולחשוב על
ימים טובים וזכים, בם הכול היה בהיר ומתוק ומקסים. אבל וואו,
איזה באסה זה היה כה מזמן, אינני זוכרת ואבד היומן! אז נותרתי
לבד, ככה מול המחשב עם רגל נרדמת ולב דואב, כי כשהראש מפוצץ לא
איכפת שום דבר, רק רצון לחבק ולשכב על הכר. אבל אבוי, אללי!
אין לי את מי! הדובי נפטר ואני עם עצמי. כואבת וקר לי וגם קצת
מגרד, אולי פשוט עדיף לי כך סתם להתאבד?! על חבל ארוך ועבה
וחזק, אחנק לי למוות בלי עתיד ממותק, בדד אלך לי לעולם כחלחל,
בלי עתיד, בלי תקווה, על צוואר שנפל. תחשבו לעצמכם - זה הרי די
מכוער למות ככה סתם עם תליית הצוואר. זה עושה קמטים ומאוד לא
אסתטי, זה יהיה די מגעיל ולצערי פרמננטי. אך מה אעשה? גורלי כה
עגום, החבל מוכן, הכיסא קצת עקום ואני עם עצמי, עכשיו פה תוהה:
איך הכול התחיל, ומה השעה?! שיט! מאוחר! והזמן די דוחק, אולי
רק אנוח קצת, אוכל אפרסק, אראה עוד פרק בסדרה הגרועה - ''כוכב
נולד - העונה הבאה'' - ואתחיל גם אני לרקוד ולשיר כי החיים
יפים ואני לא בקהיר. והכול שוב שמח, ורוד ונוצץ, ולא אתחיל
בתאורים לקמץ: שמחה, אושר, אור, חיוך, זוהר, כיף וילד מעוך!
והכול מסתדר לי כך בין הידיים, מי אני שאוותר לבינתיים?! נראה
לי שיש שוב פריחה מחדש, הכלב נובח, החתול מנומש. הכול הולך
דווקא די טוב, אז יוצאת אני חייכנית לרחוב, ורואה ילדים על
כיסא נדנדה ואבות חרמנים אוכלים פשטידה, והרחוב סואן וכך זה
נגמר, אלך לי לישון, אמתין למחר, וזה יהיה מצחיק - אחחח...
פשוט מגלגל, איך כשאקום בבוקר אפול, אתפתל, ולא אבין למה, לא
תהיה סיבה, צחוק מטורף, בה בה בה בה!!! אוווף, דברים לא
מסתדרים, הכול הזוי, ומשעמם ומשמים, הולכת לישון, מחכה שמחר
יהיה טוב-טוב וקצת יותר מסודר. לילה טוב, ילדים, נשים וטף, מחר
בבוקר אקנה עוד חלב, ואכין לכולנו קפה חם מאוד, מקווה שאותו
קצת תצליחו לשרוד, ותפסיקו לבכות כחבורת בכיינים, החיים יפים,
טהורים, מצחיקים, תלכו לשדה, תקטפו חמניות, תטוסו להודו, תעשנו
פטריות ותראו את הכול פתאום הרבה יותר סגול, וכשתתחיל
הסכיזופרניה אז תתחילו ליפול! ועכשיו לילה טוב, לילה ארוך
וקסום, שלום לכולם, תשמעו אום כול טום.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בתוך כל בן אדם
יש מת שמחכה
לצאת


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/06 15:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זלדה רבינוביץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה