2005

בוקר.
זה קצת עצוב,
להתעורר, אני רוצה.
למה?
מה כבר עובר
בנבכי נפשך?
את עוברת שם.
כמעט כל יום, אותו מקום.
תמיד כך חששתי,
אבל אף פעם לא אימתתי.

כמה פעמים,
זה כבר קרה לי בעבר?
כמה?
אולי תגיד.
שתף אותי, פרט גם לי.
אף פעם,
זאת התשובה.
קצת עצובה, קצת מוזרה.
אני מבינה אותך,
אבל לא רוצה להיות איתך.

ואת תעזבי כי רצית כך.
לא תגידי לי לבוא איתך.

בוקר חדש עכשיו.
אבל אותה, אותה תחושה.
אל תדאג.
עם הזמן זה יעבור, אתה תזכור.
זה מה שכולם אומרים:
הזמן מרפא פצעים.
אולי תקשיב לאנשים סביבך, שיודעים מה טוב לך.

אבל הילד הזה,
הילד הזה הוא אני.
אני איתך עוד אדבר, באופן לא מקרי.
לדבר זה מאתגר, אבל מבחינתי.
זה רק בגלל שאתה
לא מוותר.

ואת תעזבי כי רצית כך.
לא תגידי לי לבוא איתך.

מילים, לחן ושירה- אסף ברוש.
נגינה, עיבוד והקלטה- גל מגן.