סיפורו של גיבור על מזדקן.

סופרמן הגיע בטיסה והחליט להיכנס דרך חלון המרפסת. לפתע נשמע
קול ניפוץ. "הראייה שלי היא כבר לא מה שהייתה", אמר לעצמו
סופרמן לאחר שנתקע בשמשת החלון וניפץ אותה.
האמת היא ששום דבר כבר לא היה אצלו מה שהיה. הוא כבר לא עף
במהירות של קליע או של רכבת, הוא בקושי עף במהירות של רנו
ישנה.
הוא כבר לא היה כזה חזק, ולפעמים גם היה צריך ללכת לשכן כדי
שיפתח לו איזה קופסת שימורים.
גם הראיה היא כבר לא מה שהייתה. פעם הוא היה יכול להציץ מבעד
לקירות ולראות את השכנה שלו מתקלחת. לפני שבוע הוא היה אצל
האופטימטריסט והוציא משקפי קריאה, כי בחושך ומקרוב קצת היה קשה
לו לראות כבר.
"כנראה שאין מה לעשות", חשב לעצמו סופרמן, "אפילו סופרמנים
מזדקנים". הוא הרים טלפון לספיידרמן והם החליטו ללכת לפארק
לשחק קצת כדורסל.
"נו מה אתה אומר, אולי כבר תזמין את לואיס לדייט סוף סוף אחרי
כל השנים האלה", אמר ספיידרמן והוסיף שלשה. "שלוש נקודות", הוא
צעק. "אתה באמת חושב שהיא תסכים, מה כבר יש לי להציע לה, אני
גבר בן 50 שלובש טייטס כחול וגלימה", אמר סופרמן, ובלי לשים לב
איבד את הכדור לעוד שתי נקודות של ספיידרמן. "על מה אתה מדבר?!
היא מתה עליך, כולם יודעים את זה",  אמר ספיידרמן וזרק עוד אחד
מחוץ לבקבוק, "שמונה אפס, in your face ! ... כנראה שאתה באמת
מזדקן". "כנראה באמת", השיב סופרמן בעצבות גדולה.

"הלו", הקול העדין הזה שהוא כל כך הכיר ענה לטלפון. סופרמן
התנשם בכבדות ולא ידע מה להגיד. "הלווו" הקול הפך קצת עצבני.
הוא רצה להגיד לה, היה מת להגיד לה שכבר 30 שנה הוא מאוהב בה,
שכבר 30 שנה היא היחידה שהוא חושב עליה, שכבר 30 שנה זה הוא
שמתקשר כל יום ולא אומר מילה. "הלוווווו, מי זה לעזאזל? אולי
כבר תפסיק להתקשר לפה?" וכמו ב-30 שנה האחרונות, הוא ניתק.

סופרמן ירד לבר השכונתי, בדרך הוא שמע סירנה. "בטח עוד איזה
שריפה או משהו, אני אקפוץ לבדוק מה קורה שם אח"כ", אמר לעצמו.
היו ימים שהוא היה מגיע לשם עוד לפני הסירנה, אבל היום?! זה לא
מה שהיה, בקושי לשירותים הוא מגיע לפני שהכל בורח.

אחרי שתי טקילות שלושה אפטרשוקים וכוסית וודקה הוא חזר הבייתה
שפוך. הוא ניגש לארון, הוציא משם את הבקבוק המשובח ביותר של
קריפטונייט שהיה לו, והוריד את כולו בשלוק.
"גם זה כבר לא מה שהיה", חשב לעצמו...