אני בת 6, ואני גרה עם סבתא וסבא. לא הסבירו לי למה. בהתחלה
הגענו לסופי שבוע ואז לכל הזמן. ישנו במזרונים בסלון. כשאני
אומרת אנחנו אני מתכוונת אלי ואל אחי הקטן, הוא בן 4. ימי שישי
אצל סבתא ממש כיפיים. בלילה היא מרשה לנו לראות סרטים עד
מאוחר. יום אחד ראיתי סרט כל כך מאוחר שהופיע בו "משגל" אז
בגלל שידעתי כיביתי. אמרתי לסבתא בבוקר והיא צחקה ואמרה שאני
חמודה, וביקשה שאגיד את זה עוד פעם לפני אחותה דודה חנה.
ביום שישי בבוקר סבתא הכינה לי פיתה לקחת לגן, עם נקניק
ומרגרינה. בגן צוחקים עלי שאני אוכלת לא כשר, כי זה בשר וחלב
ביחד. אבל סבתא אומרת שמרגרינה זה לא חלב. אני מאמינה לסבתא.
בדרך חזרה מהגן אני צריכה לקנות חלה. אז אני עוצרת במכולת של
מימון, ולוקחת חלה, אני מגיעה לקופה ושם מימון מסתכל עלי ואומר
"איזו ילדה יפה, קחי מסטיק מתוקה, מתנה ממני." אז אני לוקחת,
מסטיק "עלמה" בצבע ירוק, כי זה הכי טעים. כשהוא נותן לי את
העודף, אני סופרת אותו, כי סבתא אומרת שמוכרים מרמים ילדים
קטנים, ושתמיד צריכים לספור את העודף. הרגשתי קצת לא נעים
לספור את העודף לפני מימון. אז עשיתי כאילו אני מסתכלת על משהו
אחר וספרתי יותר לאט כי העיניים שלי לא היו מרוכזות. בדרך חזרה
החלה התנדנדה ופגעה לי בברך כל הזמן, אז הוצאתי אותה מהשקית.
היא נראתה כל כך טעימה וגדולה, חלה ענקית שהיא עכשיו רק שלי.
החלק שאני הכי אוהבת בחלה זה הבחוץ, החלק הקשה והחום שאני
חושבת שאף אחד לא אוהב. אבל אני אוהבת. יש לו טעם שרוף, והוא
הופך לרסיסים בפה. וכיף שהקשה נהיה רך בסוף.
אמרתי לעצמי שאם אני אוכל רק קצת מהעיגול בצד סבתא לא תשים לב.
אז אכלתי קצת. ואז אכלתי את הכל. כשהגעתי לדלת של סבתא אכלתי
כבר את כל החום מכל החלה. חשבתי אולי לחזור למכולת של מימון
ולקנות עוד חלה, אבל לא היה לי מספיק כסף אז נכנסתי למטבח
ונתתי את השקית עם החלה לסבתא. היא שאלה אם ספרתי את העודף, כי
מוכרים תמיד עובדים על ילדים קטנים. אמרתי לה שכן, כי באמת
ספרתי, אפילו שזה מימון ואני מאמינה למימון. הוא לא יעבוד עלי
אפילו שאני קטנה. שמחתי שסבתא לא בדקה את החלה ולקחתי גלידה
מהמקפיא. זה לא באמת גלידה, זה כוס עם פטל שסבתא שמה בה כפית
ועכשיו היא מין גוש קרח סגול שאני מלקקת. אבל זה טעים וסבתא
מכינה לי כאלה כמה שאני רוצה.
ירדתי למטה לשחק עם רחלי וסיוון, אפילו שאתמול הייתי ברוגז
איתן. ואז סבתא קראה לי מלמעלה, אז עליתי אפילו שקצת פחדתי
ממנה. היא חיכתה במטבח, החלה הייתה על השיש, היא אמרה שהחלה
רטובה ושאני צריכה לחזור למימון ולהחליף אותה. היא בכלל לא
כעסה עלי. היא גם לא חשבה שזו אשמתי. שתקתי, פחדתי להגיד לה מה
באמת קרה. ופחדתי שאני אצטרך לחזור למכולת של מימון להחליף,
ופחדתי שהיא תכעס עלי כמו הפעם הזאת ששברתי את הצלחת לא
בכוונה.
ואז המילים פשוט יצאו מהפה שלי. "אני אכלתי את הבחוץ של החלה
בדרך הביתה, אני מצטערת." סבתא הסתכלה עלי מופתעת, הסתכלה בחלה
שבכלל לא הייתה חומה יותר, היא הייתה בצבע של חול והייתה רטובה
מהרוק שלי. כל הבחוץ שלה היה ככה. סבתא שאלה אם אכלתי את הכל.
אז אמרתי שכן. היא שאלה אם הייתי רעבה. אז אמרתי שלא. היא נתנה
לי כסף ואמרה לי ללכת לקנות עוד חלה, ולספור את העודף כי
מוכרים עובדים על ילדים קטנים.