לא, רק אל תגיד לי שנגמר הזמן. אני קיוויתי שתשאר עוד קצת, יש
לי כמה דברים נוספים לספר לך. אז חכה עוד כמה דקות.
אתה יודע, יש בתוכי אש שכל כך רוצה לפרוץ החוצה, אבל בין לבין
גם יש מחסום שלא נותן. אני רוצה לרחף, להדחיק את כל הרע, לאסוף
רק אנרגיות טובות מכולם, להאמין שהעולם זה לא מקום חשוך, חשוך
מרפא.
אתה יודע, יש מקומות שאתה נמצא בהם והכל חשוך, ואז לפתע,
בשנייה, אתה נמצא במקום אחר לגמרי, מקום מואר, פורח, חי. זה
כמו בחיים, יש עליות וירידות חדות. ירידה אל האדמה, ואז הופל'ה
עליה למעלה אל בורא עולם. בסופו של דבר אתה נקבר כמה מטרים
מתחת לאדמה. הקרובים שלך מדי פעם, אם בכלל, יבואו לעשות מקלחת
לשיש הכבד הזה שרק תופס מקום. איך אנשים לא חשבו על זה קודם?
הרי כל העולם בסוף יתמלא בקברים, ניאלץ לחיות על איזה אי בים.
אולי אז כשכל העולם יהיה עטוף קברים נבין סופסוף מהי משמעות
החיים והערך של החיים.
הלוואי והיה אפשר לתת עונש לאנשים מתאבדים, אבל אי אפשר, כי הם
כבר מתים ואנחנו רק מקווים שיגמלו להם שם למעלה, אם זה בכלל
למעלה.
טוב די, מספיק להיום, אתה משוחרר, הנה השכר שלך. לך.