ויהי מקץ שבועיים
ויצאו אל השדות
מחרשות, מעדרים
נותנים תקווה לעשבים
והשוטה פשה בשדה
בטרם נקצר
נגדע באיבו
ולא פעם נפגעה גם אבן
ולא פעם נפגעה רגלו
וידו של האיכר בלויה היא
לא רגילה למחמאות
ומגע שפתיים רך הוא
לא רגיל ליבלות
טעם יזע ודמעות
טעמה של אדמה
טעם עבודה קשה
טעמה של אהבה
וילכו להם לדרכם
שבילי עפר, ושיח
ויטעמו את פרי עמלם
ויחזו בבוא משיח
ויהיו מאושרים
אך טרם כלו הימים
והנה באה השעה
שעת הקץ
שעת יקיצה
ויתעוררו אל מלוא חורפם
אבוי...
קפא כל עמלם
טעם קרח לדמעות
כה קשה האדמה
נשברו המחרשות
לא קפאה האהבה
והנה לפתע צצה
קול ציפור - ומענה
תכול שמים וגם עב בא
הנה שוב בוער הסנה
החיים המשיכו
מי ידע את מסלולם
האהבה סובבת
עונות חולפות
מי האיש שיעצרם?
"עונות" - שם זמני |
